משנה טו: הַכֹּל צָפוּי – כל מעשי בני האדם ידועים לקדוש ברוך הוא, אפילו מה שנעשה בחדרי חדרים, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה לו לנהוג כרצונו, אלא שה' יודע כיצד יבחר. ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן – ואין הקדוש ברוך הוא דן את האדם רק על פי מעשיו, אלא על פי טובו של ה', ובמידת החסד. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה – מעלת האדם נקנית מתוך שעושה את המעשים הטובים פעמים רבות, ולכן יש יתרון לאדם הנותן אלף פעמים מטבע לצדקה, שקונה בכך מידת הנדיבות אלף פעמים, יותר מהנותן בפעם אחת אלף מטבעות, שעשה רק מעשה אחד.
משנה טז: הוּא [-רבי עקיבא] הָיָה אוֹמֵר, דרך משל על כל חיי העולם הזה, הַכֹּל נָתוּן בָּעֵרָבוֹן – כל מה שנוטל האדם מחפצי העולם הזה הוא ערב על כך, ועתידים לגבות ממנו זאת, וּמְצוּדָה פְרוּסָה עַל כָּל הַחַיִּים – מיתה נגזרה על כל בני האדם, ואין מי שיוכל להימלט מגזירה זו. הַחֲנוּת פְּתוּחָה – הרי העולם כמו חנות הפתוחה לכל מי שירצה להכנס, וְהַחֶנְוָנִי מַקִּיף – הקדוש ברוך הוא מניח לבני אדם ליטול כל חפציהם, לטוב ולרע, ואינו נפרע מיד, וְהַפִּנְקָס פָּתוּחַ, וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת מה שנטל כל אחד, וְכָל הָרוֹצֶה לִלְווֹת יָבוֹא וְיִלְוֶה – יטול כל חפצו בהקפה, וְהַגַּבָּאִים מַחֲזִירִים תָּדִיר בְּכָל יוֹם – מן השמים בודקים בכל יום את מעשי האדם, וְנִפְרָעִין מִן הָאָדָם בין מִדַּעְתּוֹ, והיינו שמבין על מה באו עליו הייסורים, וחוזר בתשובה, וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, והיינו כשאינו מכיר בחטאו, ואינו חוזר בתשובה, וְיֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמוֹכוּ בכך שנפרעים מן האדם, שנסמכים על מידת הדין, וְהַדִּין דִּין אֱמֶת, שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו מעניש את האדם יותר משיעור חטאו, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לַסְּעוּדָה – כל הדברים הללו הם הכשר והכנה לחיי העולם הבא, שאפילו הרשעים מזומנים לחיי העולם הבא, לאחר שיענישו אותם על חטאיהם.
משנה יז: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ – אדם שלא למד תורה, אינו יודע לנהוג כראוי עם הבריות, ואין משאו ומתנו בנחת עמם. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה – מי שאינו נוהג כראוי עם בני אדם, סופו שתורתו משתכחת ממנו. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה, כי אין יראה שלימה ללא חכמה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה, שאם אינו ירא שמים אף החכמה לא תתקיים בידו, אלא יקוץ בה ויניחנה. אִם אֵין בִּינָה, להבין דבר מתוך דבר, אֵין דָּעַת – הרי זו ראיה שאף הידיעות הראשוניות אינן ברורות, שאם כן היה לו להבין דבר מתוך דבר. אִם אֵין דַּעַת, שאינו יודע את הידיעות הראשוניות, אֵין בִּינָה – ודאי לא יוכל להבין דבר מתוך דבר. אִם אֵין קֶמַח – אין פרנסה, אֵין תּוֹרָה, שלא יוכל האדם לעסוק בתורה כשאין לו מזון לאכול. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח – אם אין האדם לומד תורה, סופו שלא תהא לו פרנסה, שהרי כל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, שאינו מקיים את כל ההלכות שהוא יודע, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז) 'וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה [-כעץ בודד הנמצא במישור, שאין שם מים ולכן אין שורשיו עמוקים, וכיון שהוא בודד אין לו מחסה מהרוח], וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר [-יונח במדבר כעץ יבש, לאחר שהרוח עוקרתו], אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב' [-כיון שעמד במקום שאין בו מושב ואחיזה לשורשיו]. אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, שמקיים את המצוות אף שאינו מבין את טעמיהם, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) 'וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ובִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי'.
משנה יח: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, קִנִּין – הלכות קרבנות העוף, וּפִתְחֵי נִדָּה, שבענינים אלו יש חשבונות רבים של הלכות חמורות [כגון שהיו כמה קינים של כמה נשים, ופרח עוף מקן לקן והתחלפו, וכיוצא בזה. וכן בנדה כשיש ספיקות מתי הוא יום הטבילה, לדעת הסובר שטבילה בזמנה מצוה], הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת – עיקר תורה שבעל פה, שמקבלים עליה שכר. תְּקוּפוֹת – חישוב עניני הילוך המזלות, וְגִמַּטְרְיָאוֹת – חשבון האותיות לפי מספרים, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה – אין זה עיקר עסק וחכמת התורה, אלא כמו פרפראות המוגשות לאחר הסעודה, ואין מתן שכרם כמו שכר לימוד התורה עצמה.
