משנה יז: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ – אדם שלא למד תורה, אינו יודע לנהוג כראוי עם הבריות, ואין משאו ומתנו בנחת עמם. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה – מי שאינו נוהג כראוי עם בני אדם, סופו שתורתו משתכחת ממנו. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה, כי אין יראה שלימה ללא חכמה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה, שאם אינו ירא שמים אף החכמה לא תתקיים בידו, אלא יקוץ בה ויניחנה. אִם אֵין בִּינָה, להבין דבר מתוך דבר, אֵין דָּעַת – הרי זו ראיה שאף הידיעות הראשוניות אינן ברורות, שאם כן היה לו להבין דבר מתוך דבר. אִם אֵין דַּעַת, שאינו יודע את הידיעות הראשוניות, אֵין בִּינָה – ודאי לא יוכל להבין דבר מתוך דבר. אִם אֵין קֶמַח – אין פרנסה, אֵין תּוֹרָה, שלא יוכל האדם לעסוק בתורה כשאין לו מזון לאכול. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח – אם אין האדם לומד תורה, סופו שלא תהא לו פרנסה, שהרי כל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני. הוּא הָיָה אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, שאינו מקיים את כל ההלכות שהוא יודע, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז) 'וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה [-כעץ בודד הנמצא במישור, שאין שם מים ולכן אין שורשיו עמוקים, וכיון שהוא בודד אין לו מחסה מהרוח], וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר [-יונח במדבר כעץ יבש, לאחר שהרוח עוקרתו], אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב' [-כיון שעמד במקום שאין בו מושב ואחיזה לשורשיו]. אֲבָל כֹּל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, שמקיים את המצוות אף שאינו מבין את טעמיהם, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) 'וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ובִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי'.
משנה יח: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, קִנִּין – הלכות קרבנות העוף, וּפִתְחֵי נִדָּה, שבענינים אלו יש חשבונות רבים של הלכות חמורות [כגון שהיו כמה קינים של כמה נשים, ופרח עוף מקן לקן והתחלפו, וכיוצא בזה. וכן בנדה כשיש ספיקות מתי הוא יום הטבילה, לדעת הסובר שטבילה בזמנה מצוה], הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת – עיקר תורה שבעל פה, שמקבלים עליה שכר. תְּקוּפוֹת – חישוב עניני הילוך המזלות, וְגִמַּטְרְיָאוֹת – חשבון האותיות לפי מספרים, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה – אין זה עיקר עסק וחכמת התורה, אלא כמו פרפראות המוגשות לאחר הסעודה, ואין מתן שכרם כמו שכר לימוד התורה עצמה.
