שישי
כ"ב כסלו התשפ"ו
שישי
כ"ב כסלו התשפ"ו

חיפוש בארכיון

פרק ד, משניות ז-י

משנה ז: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ של רבי יוסי אוֹמֵר, הַחוֹשֵׂךְ עַצְמוֹ מִן הַדִּין – המונע את עצמו מלשבת כדיין ולדון דיני תורה, פּוֹרֵק מִמֶּנּוּ – מונע מעליו אֵיבָה – שנאת בעלי הדין, וְגָזֵל – אם טעה בדין, וּשְׁבוּעַת שָׁוְא – אם חייב את אחד מבעלי הדין שבועה שאינו חייב בה. וכלל זה נאמר במקום שיש דיינים גדולים ממנו, או אף במקום שעליו לדון, מוטב שיפשר בין בעלי הדין, ויקבלו עליהם שניהם את פשרתו. וְהַגַּס לִבּוֹ בְהוֹרָאָה – המתגאה וממהר לדון כפי דעתו, ללא העיון הראוי ובלא מתינות וישוב דעת, הרי הוא שׁוֹטֶה, בכך שהוא סבור שחכמתו מרובה ויכול לדון במהירות, רָשָׁע, שאילו היה ירא שמים היה נזהר מלמהר בדינו, והיה יודע שהטעות מצויה בכל אדם, ועליו לדון במתינות,  וְגַס רוּחַ – גאוותן, שרוצה שיראו הכל שהוא פוסק במהירות, ויחשבו שעושה כן מתוך חכמתו המרובה, וימנוהו דיין עליהם.

משנה ח: הוּא [-רבי ישמעאל ברבי יוסי] הָיָה אוֹמֵר, אַל תְּהִי דָן יְחִידִי – אין ראוי לאדם לישב בדין יחידי, אף אם הוא מומחה הראוי לפי ההלכה לדון ביחידות, אלא ישב בבית דין של שלשה דיינים או יותר, שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד – רק הקדוש ברוך הוא, שהוא יחיד בעולמו, דן לבדו, ואילו האדם העשוי לטעות, אין ראוי לו להכריח את בעלי הדין לדון לפניו כשהוא יחידי [אבל אם שני הצדדים מקבלים אותו עליהם מרצונם, רשאי לדון ביחידות]. וְאחרי שצירף אליו המומחה עוד שני דיינים, אף שאינם מומחים כמותו, אם הם חולקים עליו במסקנת הדין אַל תֹּאמַר להם 'קַבְּלוּ דַעְתִּי', מאחר והיה יכול לדון גם בלעדיהם, שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אָתָּה – כיון שלאחר שצירפם הרי הם הרוב בבית דין, וההלכה נקבעת לפי דעת הרוב, אף אם הם פחות מומחים מהשלישי.

משנה ט: רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי – העוסק בתורה ולומדה אף שהוא בעוני ובמחסור, ועם כל זאת מצער נפשו ולומד, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר – עתיד הוא להתעשר, ולעסוק בתורה מתוך רחבות. וְכָל הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעשֶׁר – אדם עשיר שאינו עוסק בתורה, אף שאין לו טרדות וקשיי פרנסה, אלא מעסיק עצמו באכילה ושתיה והנאות העולם הזה, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי – סופו שירד מנכסיו, ויצטרך להתבטל מלימוד התורה מתוך שיהא דחוק לפרנסתו, וסופו יוצא מן העולם ללא תורה.

משנה י: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הֱוֵי מְמַעֵט בָּעֵסֶק – עשה עסקיך בעראיות, ועסוק בהם מעט, וַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה – ורוב הזמן תעסוק בלימוד התורה. וֶהֱוֵי שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָל אָדָם – היה ענוותן בפני כל אדם כדי לקבל ממנו דברי תורה, ואל תחשוב שאין נאה לך ללמוד דברי תורה ממי שקטן ממך. וְאִם בִּטַּלְתָּ מִן הַתּוֹרָה – אם אינך עוסק בדברי תורה אלא בדברים בטלים, יֶשׁ לְךָ בְּטֵלִים הַרְבֵּה כְּנֶגְדָּךְ – יש הרבה 'בטלים', והם חיות רעות ובני אדם רשעים, שהם שלוחי ה' להעניש את מי שמתבטל מלימוד תורה. וְאִם עָמַלְתָּ בַתּוֹרָה, יֶשׁ לוֹ לקדוש ברוך הוא שָׂכָר הַרְבֵּה לִתֶּן לָךְ, ושכר זה אינו ניתן על ידי שליח או מלאך, אלא הקב"ה בעצמו נותן את השכר לעמלים בתורה, ובזה יפה מידה טובה ממידת פורענות, שאת השכר נותן ה' בעצמו.

https://2halachot.org/halacha/פרק-ו-משניות-ב-ד-2