משנה יא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד – כאילו שכר לו סנגור אחד, שילמד עליו זכות. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּיגוֹר אֶחָד, שילמד עליו חובה. והחוזר בתְשׁוּבָה על חטאיו, וְכן העושה מַעֲשִׂים טוֹבִים, הרי זה כִּתְרִיס – כמגן השומר על האדם בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת.
רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר, כָּל כְּנֵסִיָּה של בני אדם שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, ללימוד תורה ומעשים טובים, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם, שהכל משתווים בדעותיהם ומסכימים לענין אחד, כיון שכוונתם רצויה. וְאילו התאספות בני אדם שֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אלא שכל אחד רוצה להתגדל על חבירו, אֵין סוֹפָה לְהִתְקַיֵּם, לפי שכל אחד מהם רוצה להגדיל את כבוד עצמו, ומתוך כך הם חולקים זה עם זה, ואין קיום לאסיפתם.
משנה יב: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד תַּלְמִידְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וכמו שמצאנו במשה רבינו שאמר ליהושע בן נון, תלמידו, 'בחר לנו אנשים', הרי שהשווה עצמו לתלמידו, וּכְבוֹד חֲבֵרְךָ יהא בעיניך כְּמוֹרָא רַבָּךְ, שהרי אהרן הכהן אמר למשה רבינו, שהיה אחיו וקטן ממנו בשנים, 'בי אדוני', הרי שכיבדו כרבו. וּמוֹרָא רַבָּךְ יהא בעיניך כְּמוֹרָא שָׁמָיִם, שהרי כשהתנבאו אלדד ומידד על מיתת משה רבינו במדבר, אמר יהושע בן נון למשה רבינו 'אדוני משה כלאם', כלומר כלם מן העולם, לפי שכשמרדו במשה רבינו [לפי סברתו של יהושע באותה שעה] כאילו מרדו בקדוש ברוך הוא.
משנה יג: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בְּתַלְמוּד – היזהר שיהא תלמודך מדוקדק וכפי ההלכה, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן – שאם תטעה בהוראתך מחמת טעות בלימודך, מחשיב זאת הקדוש ברוך הוא כטעות בזדון, כיון שיודע האדם שהטעות מצויה, והיה צריך ליתן אל ליבו ולדקדק היטב בלימודו, שלא יבא לידי טעות. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, שניתנו לישראל, שחייבה התורה לנהוג כבוד בנושאי כתרים אלו, כֶּתֶר תּוֹרָה שניתן לתלמידי חכמים, וְכֶתֶר כְּהֻנָּה, שניתן לאהרן ולבניו, וְכֶתֶר מַלְכוּת שניתן לדוד המלך ולזרעו, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן – כל אחד מהכתרים הללו תלוי בכך שיהא לאדם הנושאו שם טוב מחמת מעשים טובים שעושה, שכל אחד מהם [תלמיד חכם, כהן או מלך] שאינו נוהג כשורה ואין מעשיו טובים, אינו ראוי לכבוד.
משנה יד: רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה – אם אין תלמידי חכמים במקומך, יש לך לעבור למקום של תלמידי חכמים, וְאַל תֹּאמַר בליבך שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ – שהתורה תבא אחריך למקומך, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ – ואל תסבור שחבריך יחזרו למקומך וילמדו אותך מה שלמדו, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן – ואל תסמוך על חכמתך לבדה, אף שאתה חריף ומפולפל, לחשוב שתוכל לעסוק בתורה אף ללא חברים העוסקים בתורה, אלא יש לך לעקור למקום תורה, ולעסוק בתורה על ידי משא ומתן עם חבריך, שזהו לימוד תורה המתקיים.
משנה טו: רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר, אֵין בְּיָדֵינוּ – אין אנו מבינים את דרכי ה', לֹא מִשַּׁלְוַת הָרְשָׁעִים – מדוע יש רשעים היושבים בשלווה, ואינם סובלים, וְאַף לֹא מִיִּסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים – מדוע יש צדיקים המתייסרים בעולם הזה. רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ אוֹמֵר, הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם, ואפילו לנכרי שבשוק. וֶהֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת – מוטב שתלך ללמוד מתלמידי חכמים הגדולים ממך, וכך תוכל ללמוד בכל עת מתורתם, וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לַשּׁוּעָלִים – ולא תהיה ראש לקטנים ממך, שבכך נפחת האדם ממעלתו ויורד מדרגתו לדרגת הקטנים ממנו, שהוא מתחבר אליהם.
משנה טז: רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר, בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, שהוא מקומו העיקרי של האדם, ולכן, הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר בתורה ובמעשים טובים, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין, ותזכה לחיי העולם הבא.
