משנה כא: רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה של בני האדם איש ברעהו, וְהַתַּאֲוָה של האדם להנאות העולם הזה, וְהַכָּבוֹד – שמצפה האדם שיכבדוהו אחרים, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם – מהעולם הזה ומהעולם הבא, כיון שמחמת מידות אלו לעולם אין הוא שמח בעולם הזה, ומחמתם הוא גם חוטא ומפסיד את חיי העולם הבא.
משנה כב: הוּא [-רבי אלעזר הקפר] הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים עתידים לָמוּת, וְהַמֵּתִים עתידים לְהֵחָיוֹת בתחיית המתים, הצדיקים יעמדו לחיי עולם, והרשעים יעמדו לבזיון לעולם, וְהַחַיִּים עתידים לִדּוֹן ביום הדין לפני הקדוש ברוך הוא. ויש לאדם לֵידַע מאחרים, לְהוֹדִיעַ לאחרים, וּלְהִוָּדַע – להבין מעצמו, שֶׁהקדוש ברוך הוא, הוּא אֵ-ל, הוּא הַיּוֹצֵר – שכל העולם בידו כחומר ביד היוצר, כיון שהוּא הַבּוֹרֵא את כל העולם, הוּא הַמֵּבִין את כל מעשי בני אדם, ולכן הוּא הַדַּיָּן הדן את מעשיהם, הוּא העֵד היודע את כל המעשים, הוּא בַּעַל דִּין התובע את החוטאים על מעשיהם הרעים, וְהוּא עָתִיד לָדוּן לעולם הבא. בָּרוּךְ הוּא ה', שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה, וְלֹא שִׁכְחָה, וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים – אינו נושא פנים אפילו לצדיק, אלא מעניש על כל עבירה, וְלֹא מִקַּח שׁוֹחַד – ואינו לוקח שוחד של מצוה כדי לכפר על עבירה, אלא מעניש על העבירה ונותן שכר טוב על המצוה, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ – שהוא סיבת כל הסיבות, ויודע ומכיר טבעי כל בני האדם, ולכן יכול הוא לדונם. וְדַע, שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן, כשם שפרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול, כך עבירות קטנות רבות מצטרפות לחשבון גדול. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרֶךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לָךְ – אל תחשוב שהמוות הוא מקום לברוח אליו, שאין דנים את האדם על מעשיו, אין הדבר כן, שהרי תתבונן ותראה שכל מהלך חיי האדם אינו טבעי ואינו יכול להיות מאליו, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, ואין זה דבר טבעי שיתהווה האדם מאין ואפס ויושלם בתואר ויופי וקומה, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, ואין הלידה והניסים הכרוכים בה נעשים בחינם, ללא מטרה, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, שאף בזה יש נס ופלא, שתתאחד הנשמה עם גוף גשמי בעולם הזה, וְעַל כָרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וּמתוך כך תלמד שעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
