משנה כ: יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, ואל תתבייש לשאול מרבך מה שלא הבנת. וְקַל כַּנֶּשֶׁר, לחזור על תלמודך, ללא עייפות. וְרָץ כַּצְּבִי, לרדוף אחר המצוות. וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לכבוש את היצר מן העבירות, וכל אלו הדברים הם כדי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.
הוּא [-יהודה בן תימא] הָיָה אוֹמֵר, אף שראוי להיות עז כנמר, היינו כלפי עצמך, אבל מי שהוא עַז פָּנִים כלפי אחרים, סופו שמעיז פניו גם כלפי התורה, ויורד לְגֵיהִנָּם. ובשֶׁת פָּנִים – אדם שהוא ביישן, שזה אחד מסימני עם ישראל, הרי הוא עומד להגיע לְגַן עֵדֶן, שהרי אמרו 'כל מי שיש לו בושת פנים, לא במהרה הוא חוטא'. ומסיים התנא, כשם שחוננתנו במידת הבושה, שהיא סימן לזרע ישראל, כן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ.
משנה כא: הוּא הָיָה אוֹמֵר [אין הכוונה ליהודה בן תימא שהוזכר לעיל, אלא שמואל הקטן היה אומר כן], בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא – ללמוד חמשה חומשי תורה במשך חמש שנים, וכשנעשה בֶּן עֶשֶׂר, ראוי הוא לַמִּשְׁנָה, ועוסק אף בה חמש שנים, בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת – מתחייב במצוות, בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, לַתַּלְמוּד – ללמוד גמרא. בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה. בֶּן עֶשְׂרִים, לִרְדּוֹף אחר מזונותיו, לפרנס את בני ביתו. בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ, שהרי מצאנו בלויים שהיו עוסקים במלאכות קשות של פריקת והקמת המשכן, והיו עובדים בזה מגיל שלשים ולמעלה. בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה, שהרי אחרי ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר אמר להם משה רבינו 'ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזניים לשמוע עד היום הזה'. בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה – ראוי הוא לעוץ עצות טובות, שהרי נאמר לגבי הלויים שלאחר גיל חמישים אינם עובדים עוד במשכן, 'ושירת את אחיו', ומהו שירות זה, שנותן להם עצות טובות. בֶּן שִׁשִּׁים, לַזִקְנָה. בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה, שהרי נאמר על דוד המלך שמת 'בשיבה טובה', והיה אז בן שבעים שנה. בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה, שהתגבר על הטבע והאריך ימים, כמו שנאמר בתהילים 'ואם בגבורות שמונים שנה'. בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ – הולך שחוח וכפוף. בֶּן מֵאָה, כבר לא נשארה בו חיות, והרי הוא כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם.
משנה כב: בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפָךְ בָּהּ – בתורה, וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ – שתמצא בה הכל, ובָהּ תֶּחֱזֵי – בה תראה את האמת, וְסִיב וּבְלֵה בַהּ – ואף כאשר תתבגר ותזדקן תשאר עמה, וּמִנַּהּ לָא תְזוּעַ – ולא תפרוש ממנה אפילו במעט, ללמוד חכמות אחרות וכדומה, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.
משנה כג: בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא – לפי הצער והיגיעה שאתה מתייגע בלימוד התורה, אַגְרָא – כך הוא גודל השכר שתקבל על לימוד זה.
