בדרכי קניית הענוה
ההתבוננות השניה, היא בענין חילוף תולדות הזמן ורוב תמורותיהם, כי העשיר – קל להיות עני, והמושל – לעבד, והמכובד – לנקלה, ואם הוא יכול כל כך בקלות להגיע אל המצב הנבזה בעיניו היום, איך יגבה לבו על מצבו אשר אינו בטוח עליו, כמה מיני חולאים יכולים ח"ו לבוא על האדם שיצטרך במו פיו להתחנן למי שיעזור אותו ויסייעהו ויקל לו במקצת. כמה צרות ח"ו יכולות לבוא עליו עד שיצטרך ללכת לשחר פני רבים – אשר מאס לפעמים לתת להם שלום – למען יהיו לו למושיעים. ודברים אלה אנחנו רואים בעינינו דבר יום ביומו, יש בהם להסיר מלב האדם גאותו ולהלבישו ענוה ושפלות.
וכשיתבונן עוד האדם על חובתו לפניו יתברך, וכמה היא נעזבת ממנו וכמה הוא מתרשל בה ודאי שיבוש ולא יתגאה, יכלם ולא ירום לבבו, וכן הוא אומר 'שמוע שמעתי אפרים מתנודד וגו', כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך, בושתי וגם נכלמתי' וגו'.
ועל הכל יתבונן תמיד להכיר חולשת השכל האנושי, ורוב טעויותיו וכזביו, שיותר קרוב לו תמיד הטעות מהידיעה האמתית. על כן יירא תמיד מהסכנה הזאת, ויבקש ללמוד תמיד מכל אדם ולשמוע תמיד לעצה פן יכשל, והוא מה שאמרו ז"ל 'איזהו חכם הלומד מכל אדם', וכן הוא אומר 'שומע לעצה – חכם'.
