בביאור חלקי הזריזות
חלקי הזריזות שנים: אחד קודם המעשה, ואחד אחרי כן. קודם התחלת המעשה הזריזות היא שלא יחמיץ האדם את המצוה, אלא בהגיע זמנה או בהזדמנה לפניו או בעלותה במחשבתו – ימהר יחיש מעשהו לאחוז בה ולעשות אותה, ולא יניח לזמן שיתרבה בינתיים, כי אין סכנה כסכנתו, אשר הנה כל רגע שמתחדש, יוכל להתחדש איזה עכוב למעשה הטוב. ועל אמיתת זה הדבר העירונו חז"ל בענין המלכת שלמה, שאמר דוד המלך לבניהו בן יהוידע, 'והורדתם אותו אל גיחון', וענה בניהו: 'אמן, כן יאמר ה". אמרו על כך חז"ל, אמר רבי פינחס בשם רבי חנן דצפורי, והלא כבר נאמר 'הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה'? אלא, הרבה קטגורין יעמדו מכאן ועד גיחון [אפילו שזהו מקום קרוב מאד]. על כן הזהירו חז"ל ושמרתם את המצות, מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. ואמרו, לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שלפי שהקדימה בכירה לצעירה (מבנות לוט), זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות. ואמרו, זריזים מקדימים למצוות. וכן אמרו, לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה, ואפילו בשבת. ובמדרש אמרו על הפסוק "הוא ינהגנו על מות", בזריזות, כאלין עולמתא [-כאותן עלמות], וכמו שנאמר בתהילים "בתוך עלמות תופפות". כי הזריזות היא מדת שלימות גדול אשר טבעו של האדם מונעה ממנו עתה. ומי שמתגבר ותופש בה כל מה שיוכל, הנה לעתיד לבוא יזכה לה באמת, אשר הבורא יתברך יתנה לו שכרו תמורת מה שהשתדל אחריה בזמן עבודתו.
