הלכות תשובה / פרק שני
ה) ושבח גדול הוא לשב בתשובה שיתודה ברבים, ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חבירו לאחרים, ואומר להם, אמנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב ומתנחם, וכל המתגאה ואינו מודיע אלא מכסה פשעיו אין תשובתו גמורה שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח, במה דברים אמורים, שיש שבח לחוטא בגילוי חטאיו לאחרים, בעבירות שבין אדם לחבירו, כיון שצריך לפייסו, ועל ידי שיודיע לרבים שחוזר בתשובה ימחל לו חבירו, אבל בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו, ואדרבה, עזות פנים היא לו אם גילם לאחרים, אלא שב לפני הא-ל ברוך הוא, ופורט חטאיו לפניו, ומתודה עליהם לפני רבים סתם, וטובה היא לו שלא נתגלה עונו, שנאמר 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה'.
ו) אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לְעוֹלָם [-תמיד], בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר, ומתקבלת היא מיד, שנאמר 'דרשו ה' בהמצאו', ובימים אלו הקדוש ברוך הוא כביכול מצוי יותר לקבל את האדם בתשובה. במה דברים אמורים, שיש עדיפות לעשרת ימי תשובה על פני שאר ימות השנה, ביחיד השב בתשובה, אבל צבור, כל זמן שעושים תשובה, וצועקין בלב שלם, הם נענין, שנאמר 'כהשם אלקינו בכל קראנו אליו'.
