מבארת הגמרא את אופן הבדיקה באשה אם הגיעה
לגדלות: ָּּתנ ּו ַר ָּּבָּנן – שנו חכמים בברייתא, כּ ָּ ל
הַ נִ בְ דָּ קוֹ ת, ִנ ְבָּּדקֹות ַעל ִּפי נָּ ש ִ ים יראות חטא,
שמוחזקות בכך שלא תשקרנה, כיון שאי אפשר
ְ לבודקן על ידי אנשים,
ְו ָּכך הָּ יָּ ה רַ בִּ י ֱא ִליֶעֶזר מוֹ סֵ ר
ְל ִא ְש ּתֹו שתבדוק, במקום שהיה צריך לברר זאת,
וְ רַ בִּ י יִ ְש ָּמֵעאל היה מוֹ סֵ ר לְ אִ מּ וֹ . רַ בִּ י ְיה ּוָּדה אוֹ מֵ ר,
לִ פְ נֵי ַה ֶּפֶרק – קודם שהגיעה לגיל אחת עשרה, שגם
אם הביאה סימן אין זה כלום, ּו ְל ַא ַחר ַה ֶּפֶרק – אחרי
שהגיעה לגיל שתים עשרה, שגם אם לא הביאה
סימן היא בחזקת גדולה, נָּ ש ִ ים בּ וֹ דְ קוֹ ת אוֹ תָּ ן ]ולהלן
ְ יבואר מה התועלת בבדיקות אלו[,
ּתֹוך ַה ֶּפֶרק – בתוך
שנה זו שבין אחת עשרה לשתים עשרה, אֵ ין נָּ ש ִ ים
בּ וֹ דְ קוֹ ת אוֹ תָּ ן, והטעם לכך, כיון ּ ֶשבאותו זמן גדלותה
תלויה בסימנים, ואֵ ין ַמ ִּ שי ִאין סְ פֵ קוֹ ת ַעל ִּפי עדות של
ּתֹוך הַ ֶּפֶרק נָּ ש ִ ים בּ וֹ דְ קוֹ ת ְ נָּ ש ִ ים. רַ בִּ י ש ִ מְ עוֹ ן אוֹ מֵ ר, אַ ף
אוֹ תָּ ן, וְ נֶאֱ מֶ נֶת ִא ּ ָּשה לְ הַ חְ מִ יר, אֲ בָּ ל לֹא לְ הָּ קֵ ל, כּ ֵ יצַ ד,
נאמנת היא לומר שגְּ דוֹ לָּ ה הִ יא לענין זה ש ֶ לּ ֹא ְּת ָּמ ֵאן,
וכן נאמנת היא לומר שקְ טַ נָּּ ה הִ יא, לענין זה ש ֶ לּ ֹא
תַ חֲלֹץ. אֲ בָּ ל אֵ ין נֶאֱ מֶ נֶת להקל, לוֹ מַ ר קְ טַ נָּּ ה הִ יא, לענין
זה ֶש ְּת ָּמ ֵאן, אוֹ לומר גְּ דוֹ לָּה הִ יא, לענין זה ֶש ַּת ְחלֹץ.
מבררת עתה הגמרא את שיטת רבי יהודה: אָּ מַ ר מַ ר
בברייתא, רַ בִּ י ְיה ּוָּדה אוֹ מֵ ר, לִ פְ נֵי ַה ֶּפֶרק ּו ְל ַא ַחר ַה ֶּפֶרק,
נָּ ש ִ ים בּ וֹ דְ קוֹ ת אוֹ תָּ ן. תמהה הגמרא, בִּ ש ְ לָּמָּ א – מובן
הדבר לִ פְ נֵי ַה ֶּפֶרק, ָּּבֲעָּיא בְּ דִ יקָּ ה – שיש צורך לבודקה,
ואמנם גם אם ימצאו שהביאה שערות אין זה סימן
גדלות, אבל יש מכך נפקא מינה ְ ּד ִאי מִּ ְש ַּת ְּכ ֵחי לְ אַ חַ ר
ַה ֶּפֶרק – שאם יבדקוה לאחר שתגדל בשנים, ויראו
את אותן שערות שהיו בקטנותה, ש ּו ָּמא ִניְנה ּו –
יידעו שאין אלו סימני גדלות, שהרי היו כבר
בקטנותה, אלא שומא בלבד, ועדיין היא מוחזקת
כקטנה. אֶ לָּּא לְ אַ חַ ר ַה ֶּפֶרק, לָּ מּ ָּ ה לִ י – לשם מה יש
צורך לבודקה, וְ הָּ אָּ מַ ר – והרי כך אמר רָּ בָּ א, קְ טַ נָּּ ה
ֶש ִה ִּגיָּעה לִ כְ לָּל ש ְ נוֹ תֶ יהָּ , והיינו שנעשתה בת שתים
עשרה ויום אחד, אֵ ין צְ רִ יכָּ ה בְּ דִ יקָּ ה, כיון שיש חֲזָּקָּ ה
שהֵ בִ יאָּ ה סִ ימָּ נִ ין. מתרצת הגמרא, כִּ י ]-מה ש[אָּ מַ ר
רָּ בָּ א, היינו שיש חֲזָּקָּ ה לְ ענין ֵמיא ּון, שמחזיקים אותה
כגדולה לחומרא, שאינה יכולה למאן, אֲ בָּ ל לְ ענין
חַ לִ יצָּ ה, שזו קולא להחשיבה כגדולה ולומר
שמועילה חליצתה, ָּּבֲעָּיא בְּ דִ יקָּ ה – צריכה היא
בדיקה.
ְ מוסיפה הגמרא ומבארת את שיטת רבי יהודה,
ּתֹוך
ַה ֶּפֶרק אֵ ין נָּ ש ִ ים בּ וֹ דְ קוֹ ת אוֹ תָּ ן, והיינו כיון דקָּ סָּ בַ ר רבי
ְ יהודה, שאם הביאה סימנים ב
ּתֹוך ַה ֶּפֶרק הרי זה
כִּ לְ אַ חַ ר ַה ֶּפֶרק, והיא גדולה לכל דבר, אמנם, לְ אַ חַ ר
ַה ֶּפֶרק, ְ ּד ִאי ָּּכא חֲזָּקָּ ה ְ ּדָּר ָּבא – שיש חזקה שהביאה
סימנים, וכמו שאמר רבא, סַ מְ כִ ינָּ ן אֲ נָּ ש ִ ים ּו ָּבְדָּקן
נָּ ש ִ ים – ניתן לסמוך על נשים, ולכן בודקות אותה
ְ נשים, אבל ב
ּתֹוך ַה ֶּפֶרק, ְ ּד ֵלי ָּּכא חֲזָּקָּ ה ְ ּדָּר ָּבא – שאין
את החזקה שאמר רבא, לֹא סַ מְ כִ ינָּ ן אֲ נָּ ש ִ ים – אין
סומכים על נשים שתעדנה שיש לה סימני גדלות,
וְ לֹא בּ ָּ דְ קָּ ן נָּ ש ִ ים – ולכן אין בודקות אותה נשים.
מבארת הגמרא את דעת רבי שמעון: שנינו
ּתֹוך ַה ֶּפֶרק נָּ ש ִ ים ְ בברייתא, רַ בִּ י ש ִ מְ עוֹ ן אוֹ מֵ ר, אַ ף
ארגון שתי הלכות ביום / פרויקט הרי"ף המבואר
כל הזכויות שמורות לארגון 'שתי הלכות ביום'
ְ בּ וֹ דְ קוֹ ת אוֹ תָּ ן. וטעמו, כיון דקָּ סָּ בַ ר רבי שמעון,
ּתֹוך
ַה ֶּפֶרק כְּ לִ פְ נֵי ַה ֶּפֶרק, שגם אם הביאה סימנים נחשבת
היא כקטנה, והסימנים אינם אלא שומא בעלמא,
וְ לכן ָּב ְעָּיא בְּ דִ יקָּ ה – יש צורך לבודקה על ידי נשים,
שיראו אם הביאה שתי שערות, ְ ּד ִאי מִּ ְש ַּת ְּכ ֵחי –
שאם ימצאו את אותן שערות עצמן לְ אַ חַ ר ַה ֶּפֶרק,
יידעו ש ש ּו ָּמא ִניְנה ּו ]-הן[, ואין אלו סימני גדלות.
עוד שנינו בברייתא, 'וְ נֶאֱ מֶ נֶת ִא ּ ָּשה לְ הַ חְ מִ יר, אֲ בָּ ל לֹא
לְ הָּ קֵ ל'. מבררת הגמרא, הָּ א מַ אן ָּק ָּּתֵני ָּל ּה – מי הוא
התנא ששנה דין זה, ומביאה שני ביאורים, אִ י בּ ָּ ִעית
אֵ ימָּ א – אם תרצה אומר לך שאמר כן רַ בִּ י ְיה ּוָּדה,
ְ
ְו ַא ּתֹוך ַה ֶּפֶרק – ואמר כן על הזמן שבתוך הפרק, שבו
אם הביאה סימנים גדולה היא, ועל זה אמר רבי
יהודה שאם מעידות נשים על סימניה נאמנות הן
להחשיבה כגדולה להחמיר, אך לא להקל. וְ אִ י בּ ָּ ִעית
אֵ ימָּ א – ואם תרצה אומר לך שזו דעת רַ בִּ י ש ִ מְ עוֹ ן,
ּו ְל ַא ַחר ַה ֶּפֶרק, וְ לֵית ֵלי ּה חֲזָּקָּ ה ְ ּדָּר ָּבא – ואינו סובר
כרבא שיש חזקה שלאחר הזמן הביאה סימנים, ולכן
גם אם נשים מעידות על כך, אינן נאמנות אלא
להחמיר, ולא להקל.
תפריט
תפריט
רביעי
י"ט תשרי התשפ"ז
