ז לֹֽא־אִ֭ירָא מֵֽרִבְב֥וֹת עָ֑ם אֲשֶׁ֥ר סָ֝בִ֗יב שָׁ֣תוּ עָלָֽי׃ ח ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ הֽוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי אֱלֹהַ֗י כִּֽי־הִכִּ֣יתָ אֶת־כָּל־אֹֽיְבַ֣י לֶ֑חִי שִׁנֵּ֖י רְשָׁעִ֣ים שִׁבַּֽרְתָּ׃ ט לַֽיהוָ֥ה הַיְשׁוּעָ֑ה עַֽל־עַמְּךָ֖ בִרְכָתֶ֣ךָ סֶּֽלָה׃
֍ ֍ ֍
(ז) ולאחר שהתבטלה עצת אחיתופל, וקיבלו את עצת חושי הארכי לאסוף את כל ישראל למלחמה, לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי, כלומר, איני מתיירא מכך שיאספו עלי את כל רבבות העם להלחם בי.
(ח) ועתה, כשניטשה המלחמה בין עבדי דוד לאנשי אבשלום, מבקש ומתפלל דוד, קוּמָה יְיָ, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי – תושיע אותי מחמת שאתה האלהים המשגיח עלי בהשגחה פרטית ומיוחדת לטובה, כִּי כבר הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי בכך ששִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ, וכוונתו למה שאירע לאחיתופל לאחר שלא קיבלו את דבריו, שנאמר שם (פסוק כ"ג) "וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו", ובכך קיבלו כל אויבי דוד מכה של בזיון, והתפלל דוד שתימשך מפלתם עד שיכניע את כל המורדים וישוב למלכותו, כרצון ה'.
(ט) אמנם, כיון שהיתה המלחמה בין ישראל בעצמם, ונפלו רבים מהעם, התפלל שלא יאבדו רבים במלחמה זו, ועל כך אמר כיון שלַייָ הַיְשׁוּעָה – ישועה זו של הנצחון במלחמה היא על ידי ה', ולכן עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ – השאר את ברכתך על העם, שלא יֵהרגו רבים [ואכן התקבלה תפילתו, כי כאשר נהרג אבשלום הסתיימה המלחמה], סֶּלָה [-סיום הענין].
