יז שִׁמְע֣וּ שָׁ֭מוֹעַ מִלָּתִ֑י וְ֝אַֽחֲוָתִ֗י בְּאָזְנֵיכֶֽם׃ יח הִנֵּה־נָ֭א עָרַ֣כְתִּי מִשְׁפָּ֑ט יָ֝דַ֗עְתִּי כִּֽי־אֲנִ֥י אֶצְדָּֽק׃ יט מִי־ה֭וּא יָרִ֣יב עִמָּדִ֑י כִּֽי־עַתָּ֖ה אַֽחֲרִ֣ישׁ וְאֶגְוָֽע׃
֍ ֍ ֍
(יז) לאחר שמוכיח איוב את רעיו על כך שהוכיחו אותו בדברים שהם עצמם אינם מאמינים בהם, קורא להם לשמוע את דבריו, ואומר להם, שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי, וְאַחֲוָתִי – ואת אשר אחווה ואשמיע בְּאָזְנֵיכֶם, כלומר, הקשיבו גם לגוף הטענות, וגם למילים שבהם סידרתי את דברי.
(יח) הִנֵּה נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט, וכיון שהדברים ערוכים ומסודרים אצלי, אין סיבה שאמנע מלדבר, וגם איני צריך לחשוש שאצא חייב בדיני, באשר יָדַעְתִּי כִּי אֲנִי אֶצְדָּק.
(יט) וכיון שהדברים ברורים אצלי, וגם ברור לי שאני צודק, אם כן מִי הוּא זה אשר יָרִיב עִמָּדִי למנוע ממני מלדבר, ויאמר לי כִּי עַתָּה אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע כפי שמת אדם היוצא חייב בדינו.
