א כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י מוֹאָ֔ב וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־שָׂרְפ֛וֹ עַצְמ֥וֹת מֶֽלֶךְ־אֱד֖וֹם לַשִּֽׂיד׃ ב וְשִׁלַּחְתִּי־אֵ֣שׁ בְּמוֹאָ֔ב וְאָֽכְלָ֖ה אַרְמְנ֣וֹת הַקְּרִיּ֑וֹת וּמֵ֤ת בְּשָׁאוֹן֙ מוֹאָ֔ב בִּתְרוּעָ֖ה בְּק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃ ג וְהִכְרַתִּ֥י שׁוֹפֵ֖ט מִקִּרְבָּ֑הּ וְכָל־שָׂרֶ֛יהָ אֶֽהֱר֥וֹג עִמּ֖וֹ אָמַ֥ר הֽ'׃
֍ ֍ ֍
(א) כֹּה אָמַר ה', עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב, שהם עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – וכי לאחר שהוסיפו על כך פשע רביעי, לא אעניש אותם, ומבאר מה היה הפשע הרביעי, עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד, והיה זה בזמן שישראל היו בברית עם אדום, ונלחמו יחד במואב, ומלך מואב לקח את בנו הבכור של מלך אדום, העומד למלוך תחתיו, ושרפו על החומה, ואז קצפו אדום על ישראל שלא הצילוהו מיד מלך מואב, ומאותו זמן והלאה פשעו אדום בישראל, והתחילו להרע להם, וכיון שמלך מואב גרם לכל זה, נענש על כך.
(ב) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּמוֹאָב, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת – תאכל האש את הערים הבצורות של מואב, וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב – ומחמת קולות המלחמה ימות מואב, ולא יתחזק כלל להלחם, אלא יפול מחמת הרעש, בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר.
(ג) וְהִכְרַתִּי שׁוֹפֵט מִקִּרְבָּהּ, וְכָל שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ, אָמַר ה'.
