ו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־מִכְרָ֤ם בַּכֶּ֨סֶף֙ צַדִּ֔יק וְאֶבְי֖וֹן בַּֽעֲב֥וּר נַֽעֲלָֽיִם׃ ז הַשֹּֽׁאֲפִ֤ים עַל־עֲפַר־אֶ֨רֶץ֙ בְּרֹ֣אשׁ דַּלִּ֔ים וְדֶ֥רֶךְ עֲנָוִ֖ים יַטּ֑וּ וְאִ֣ישׁ וְאָבִ֗יו יֵֽלְכוּ֙ אֶל־הַֽנַּעֲרָ֔ה לְמַ֥עַן חַלֵּ֖ל אֶת־שֵׁ֥ם קָדְשִֽׁי׃
֍ ֍ ֍
(ו) כֹּה אָמַר ה', עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שהם עשרת השבטים, שחטאו בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – וכי לאחר שהוסיפו על כך פשע רביעי לא אעניש אותם, כי הפשע הרביעי היה תוספת על שלשת החטאים הראשונים, שבכל אחד מהם הוסיפו להגדיל את נפשע בכמות ובאיכות, ולגבי חטא שפיכות דמים, עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק – תמורת כסף ששיחדו בו את השופטים או ששכרו בו עדי שקר היו מוכרים להריגה את האדם שהוא צדיק בדינו, ואינו חייב מיתה, ולא עשו זאת תמורת ממון רב, אלא וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם – תמורת שוחד של נעלים היו משחדים את השופט או את עדי השקר.
(ז) ומי הם ששכרו את העדים ושיחדו את השופטים, הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ – אותם ששאפו לקחת את אותה פיסת ארץ שהיתה לעניים, בְּרֹאשׁ דַּלִּים – ולקחו את אותה אדמה יחד עם ראשם של הדלים בעצמם, שהיו הורגים אותם בדרך זו, וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ – וכדי לעשות זאת היטו את השופטים לדון משפט מעוקל, ולהרוג את מי שאינו חייב מיתה. ולגבי חטא גילוי עריות, היו פרוצים בו ביותר עד שלא התביישו בכך אפילו מהוריהם ובניהם, וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ יחד אֶל הַנַּעֲרָה המאורסה, לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי.
