ג עַל־כֵּ֗ן מָֽלְא֤וּ מָתְנַי֙ חַלְחָלָ֔ה צִירִ֣ים אֲחָז֔וּנִי כְּצִירֵ֖י יֽוֹלֵדָ֑ה נַֽעֲוֵ֣יתִי מִשְּׁמֹ֔עַ נִבְהַ֖לְתִּי מֵרְאֽוֹת׃ ד תָּעָ֣ה לְבָבִ֔י פַּלָּצ֖וּת בִּֽעֲתָ֑תְנִי אֵ֚ת נֶ֣שֶׁף חִשְׁקִ֔י שָׂ֥ם לִ֖י לַֽחֲרָדָֽה׃ ה עָרֹ֧ךְ הַשֻּׁלְחָ֛ן צָפֹ֥ה הַצָּפִ֖ית אָכ֣וֹל שָׁתֹ֑ה ק֥וּמוּ הַשָּׂרִ֖ים מִשְׁח֥וּ מָגֵֽן׃
֍ ֍ ֍
(ג) ממשיך אותו צופה ואומר, עַל כֵּן – מחמת השמועה הפתאומית על כיבוש בבל, מָלְאוּ מָתְנַי חַלְחָלָה, צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה, ואחר כך בטלו כל חושיי, נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ – התבטלו כל סדרי הנהגת הגוף עד שלא יכולתי לשמוע, נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת – מרוב בהלה לא יכולתי לראות.
(ד) תָּעָה לְבָבִי והתבטל כח החיים לגמרי, פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי – כל כוחות הגוף והרגשותיו התבטלו, אֵת נֶשֶׁף חִשְׁקִי שָׂם לִי לַחֲרָדָה – מציאות זו, שבה בבת אחת הועתק הגוף וחושיו מששון ושמחה על כיבוש מדי ופרס ליגון וחרדה מכך שחזרו ונפלו בידם [ו'נשף' הוא מלשון 'שף', דבר הקופץ ומדלג ממקום למקום], גרמו בלבול גמור לגוף, והתחיל לתהות ולערב את השמחה עם החרדה.
(ה) ומחמת ערבוב הדעת ובלבול הנפש אומר הצופה דברים המערבים שמחה וחרדה יחד, עָרֹךְ הַשֻּׁלְחָן למשתה על הנצחון במלחמה, צָפֹה הַצָּפִית לקראת המלחמה, אָכוֹל ושָׁתֹה לשמחה, קוּמוּ הַשָּׂרִים מִשְׁחוּ מָגֵן למלחמה.
