ט אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ ׀ מִמֶּנִּי֮ אַ֥ל תַּט־בְּאַ֗ף עַ֫בְדֶּ֥ךָ עֶזְרָתִ֥י הָיִ֑יתָ אַֽל־תִּטְּשֵׁ֥נִי וְאַל־תַּֽ֝עַזְבֵ֗נִי אֱלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃ י כִּֽי־אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי וַֽיהוָ֣ה יַֽאַסְפֵֽנִי׃
֍ ֍ ֍
(ט) ולכן אבקש שלא תהיה שום מניעה לבקשה זו, לא מצד גדלות ורוממות ה', ועל כך אומר אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, מחמת השגת ה', שזהו דבר עמוק ועצום. וגם לא תהיה מניעה מצידי, שלא יעכב בעדי איזה חטא או עוון, ועל כך אומר אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ – אל תטה פניך ממני, באופן שלא אוכל להשיגך, מחמת האף והקצף על איזה חטא או עוון שיש לי, או מחמת שדעתי קצרה מלהשיג את עומק הענין, כי הרי תמיד עֶזְרָתִי הָיִיתָ בדברים שאיני יכול להשיגם לבדי, ולכן גם עתה אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹהֵי יִשְׁעִי.
(י) וממשיל את עצמו כיתום שאין לו סומך וגואל בעולם, כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי, וַייָ יַאַסְפֵנִי בחמלתו עלי, וכיון שאין לי עזרה זולתך, ראוי שתעזרני גם בהליכתי בדרך ה' כראוי.
