ג אַף־עַל־זֶ֭ה פָּקַ֣חְתָּ עֵינֶ֑ךָ וְאֹ֘תִ֤י תָבִ֖יא בְמִשְׁפָּ֣ט עִמָּֽךְ׃ ד מִֽי־יִתֵּ֣ן טָ֭הוֹר מִטָּמֵ֗א לֹ֣א אֶחָֽד׃ ה אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים ׀ יָמָ֗יו מִֽסְפַּר־חֳדָשָׁ֥יו אִתָּ֑ךְ חֻקָּ֥ו עָ֝שִׂ֗יתָ וְלֹ֣א יַֽעֲבֹֽר׃ ו שְׁעֵ֣ה מֵֽעָלָ֣יו וְיֶחְדָּ֑ל עַד־יִ֝רְצֶ֗ה כְּשָׂכִ֥יר יוֹמֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ג) ואם אַף עַל זֶה – על האדם השפל פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ, להשגיח עליו בתכלית ההשגחה, וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ, וזו ראיה שה' מתבונן ומשגיח לא רק על מין האדם בכללותו, אלא על כל אחד ואחד בפני עצמו, לדון אותו על מעשיו, אם כן ראוי לך לוותר ולמחול לאדם על חטאיו מחמת שתי סיבות.
(ד) א. מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא – כיצד יתכן שיצא דבר טהור מדבר טמא, לֹא אֶחָד – וכי לא יהיו שניהם שוים כאחד, כי התולדה דומה לשורשה, וכיון שהאדם בא מטיפה סרוחה, הרי הוא ראוי מעיקר הווייתו לטומאה ולפחיתות, ואיך יתכן שיהיה טהור וקדוש.
(ה) ב. אִם חֲרוּצִים יָמָיו – מאחר וכל ימיו חרוצים ומוגבלים בגזירה העליונה, מה יעשה בכל יום ומה ייעשה עימו, וגם מִסְפַּר חֳדָשָׁיו חרוץ ומוגבל אִתָּךְ, כמה חודשים יחיה, אם כן הלא חֻקָּו עָשִׂיתָ – אתה עשית את את כל חוקיו, וְלֹא יַעֲבֹר, וכיון שאין האדם חופשי במעשיו, כי אינו יכול לשנותם על ידי בחירתו, אם כן כיצד ניתן להענישו על מעשיו.
(ו) והרי אם באמת היתה הבחירה ביד האדם, אם כן שְׁעֵה מֵעָלָיו, ואל תכריח את מעשיו על ידי ידיעתך הקדומה, וְיֶחְדָּל ממנו החוק המכריח את מעשיו, עַד יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ – עד שירצה מעצמו לעבוד עבודתו, כשכיר יום העובר מרצונו כדי לקבל שכר עבודתו, אך עתה שאין לו רצון ובחירה, והוא מוכרח במעשיו, אין מקום לדונו ולהענישו.
