(מח) וְהָיָה֙ כִּֽי־קָ֣ם הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיֵּ֥לֶךְ וַיִּקְרַ֖ב לִקְרַ֣את דָּוִ֑ד וַיְמַהֵ֣ר דָּוִ֔ד וַיָּ֥רָץ הַמַּֽעֲרָכָ֖ה לִקְרַ֥את הַפְּלִשְׁתִּֽי׃ (מט) וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד אֶת־יָד֜וֹ אֶל־הַכֶּ֗לִי וַיִּקַּ֨ח מִשָּׁ֥ם אֶ֨בֶן֙ וַיְקַלַּ֔ע וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י אֶל־מִצְח֑וֹ וַתִּטְבַּ֤ע הָאֶ֨בֶן֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיִּפֹּ֥ל עַל־פָּנָ֖יו אָֽרְצָה׃ (נ) וַיֶּֽחֱזַ֨ק דָּוִ֤ד מִן־הַפְּלִשְׁתִּי֙ בַּקֶּ֣לַע וּבָאֶ֔בֶן וַיַּ֥ךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֖י וַיְמִתֵ֑הוּ וְחֶ֖רֶב אֵ֥ין בְּיַד־דָּוִֽד׃ (נא) וַיָּ֣רָץ דָּ֠וִד וַיַּֽעֲמֹ֨ד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּ֜י וַיִּקַּ֣ח אֶת־חַ֠רְבּוֹ וַֽיִּשְׁלְפָ֤הּ מִתַּעְרָהּ֙ וַיְמֹ֣תְתֵ֔הוּ וַיִּכְרָת־בָּ֖הּ אֶת־רֹאשׁ֑וֹ וַיִּרְא֧וּ הַפְּלִשְׁתִּ֛ים כִּי־מֵ֥ת גִּבּוֹרָ֖ם וַיָּנֻֽסוּ׃ (נב) וַיָּקֻ֣מוּ אַנְשֵׁי֩ יִשְׂרָאֵ֨ל וִֽיהוּדָ֜ה וַיָּרִ֗עוּ וַֽיִּרְדְּפוּ֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔ים עַד־בּֽוֹאֲךָ֣ גַ֔יְא וְעַ֖ד שַֽׁעֲרֵ֣י עֶקְר֑וֹן וַֽיִּפְּל֞וּ חַֽלְלֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ בְּדֶ֣רֶךְ שַֽׁעֲרַ֔יִם וְעַד־גַּ֖ת וְעַד־עֶקְרֽוֹן׃ (נג) וַיָּשֻׁ֨בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִדְּלֹ֖ק אַֽחֲרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיָּשֹׁ֖סּוּ אֶת־מַֽחֲנֵיהֶֽם׃ (נד) וַיִּקַּ֤ח דָּוִד֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיְבִאֵ֖הוּ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְאֶת־כֵּלָ֖יו שָׂ֥ם בְּאָֽהֳלֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(מח) וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי, וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד, וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ לאחוריו אל הַמַּעֲרָכָה, כדי שילך גלית אחריו, ועל ידי זה יהיה הוא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי.
(מט) וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יָדוֹ אֶל הַכֶּלִי, וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן, וַיְקַלַּע, וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי אֶל מִצְחוֹ, שזה היה המקום היחיד בגופו שלא היה מוגן, וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ, ולא נפל לאחוריו מכח המכה, אלא נפל לפניו מחמת החולשה שהחלישה אותו המכה, וַיִּפֹּל גלית עַל פָּנָיו אָרְצָה, לקראת דוד.
(נ) וַיֶּחֱזַק דָּוִד מִן הַפְּלִשְׁתִּי בַּקֶּלַע וּבָאֶבֶן, וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִתֵהוּ – הכה אותו מכה שסופו למות ממנה, אך עדיין לא מת גלית לגמרי, וְחֶרֶב אֵין בְּיַד דָּוִד, ורצה דוד להורגו לגמרי, וגם לקיים את מאמרו שיסיר את ראשו מעליו (אלשיך).
(נא) וַיָּרָץ דָּוִד, וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי – סמוך אליו, וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ, וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ, וַיְמֹתְתֵהוּ – הרגו לגמרי, וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ. וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם, וַיָּנֻסוּ.
(נב) וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וַיָּרִעוּ תרועת שמחה ונצחון, וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא, וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן, וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם, וְעַד גַּת, וְעַד עֶקְרוֹן.
(נג) וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק [-מלרדוף] אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים, והגיעו אל המקום אשר חנו בו הפלישתים למלחמה, וַיָּשֹׁסּוּ – ויבזזו אֶת מַחֲנֵיהֶם.
(נד) וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הכרות, ואחרי שהביאו לפני שאול, וסבב עמו בכל ערי ישראל להראות את הנס [כמו שיבואר בפסוקים הבאים], וַיְבִאֵהוּ בסוף ליְרוּשָׁלִָם, וְאֶת כֵּלָיו של גלית שָׂם בְּאָהֳלוֹ.
