טז וַיֵּ֧לֶךְ עֹֽבַדְיָ֛הוּ לִקְרַ֥את אַחְאָ֖ב וַיַּגֶּד־ל֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ אַחְאָ֖ב לִקְרַ֥את אֵֽלִיָּֽהוּ׃ יז וַיְהִ֛י כִּרְא֥וֹת אַחְאָ֖ב אֶת־אֵֽלִיָּ֑הוּ וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֵלָ֔יו הַֽאַתָּ֥ה זֶ֖ה עֹכֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל׃ יח וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א עָכַ֨רְתִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י אִם־אַתָּ֖ה וּבֵ֣ית אָבִ֑יךָ בַּֽעֲזָבְכֶם֙ אֶת־מִצְוֹ֣ת ה֔' וַתֵּ֖לֶךְ אַֽחֲרֵ֥י הַבְּעָלִֽים׃ יט וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח קְבֹ֥ץ אֵלַ֛י אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וְאֶת־נְבִיאֵ֨י הַבַּ֜עַל אַרְבַּ֧ע מֵא֣וֹת וַֽחֲמִשִּׁ֗ים וּנְבִיאֵ֤י הָֽאֲשֵׁרָה֙ אַרְבַּ֣ע מֵא֔וֹת אֹֽכְלֵ֖י שֻׁלְחַ֥ן אִיזָֽבֶל׃ כ וַיִּשְׁלַ֥ח אַחְאָ֖ב בְּכָל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּקְבֹּ֥ץ אֶת־הַנְּבִיאִ֖ים אֶל־הַ֥ר הַכַּרְמֶֽל׃ כא וַיִּגַּ֨שׁ אֵֽלִיָּ֜הוּ אֶל־כָּל־הָעָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר֙ עַד־מָתַ֞י אַתֶּ֣ם פֹּֽסְחִים֮ עַל־שְׁתֵּ֣י הַסְּעִפִּים֒ אִם־ה֤' הָֽאֱלֹהִים֙ לְכ֣וּ אַֽחֲרָ֔יו וְאִם־הַבַּ֖עַל לְכ֣וּ אַֽחֲרָ֑יו וְלֹֽא־עָנ֥וּ הָעָ֛ם אֹת֖וֹ דָּבָֽר׃
֍ ֍ ֍
(טז) וַיֵּלֶךְ עֹבַדְיָהוּ לִקְרַאת אַחְאָב, וַיַּגֶּד לוֹ את מה שאמר לו אליהו, וַיֵּלֶךְ אַחְאָב לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ.
(יז) וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו, הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל, כי בכך שעצרת את הגשמים גרמת רעה לישראל.
(יח) וַיֹּאמֶר אליהו לאחאב, לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, כיון שכאשר ישראל עובדים עבודה זרה אינם נחשבים כ'ישראל' אלא כאומות העולם, כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ עכרתם את ישראל, בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת ה' וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים, ובכך עשיתם שיהיו ישראל ככל הגויים, ומחמת כן היו ראויים לעונש זה של עצירת טל ומטר, ואתם הגורמים לכך.
(יט) וְעַתָּה, כדי שאשיב אותם בתשובה, שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל, וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת, ונביאי האשרה הם אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל.
(כ) וַיִּשְׁלַח אַחְאָב בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, והם באו מעצמם ומרצונם, אבל נביאי הבעל והאשירה לא רצו לבוא, וַיִּקְבֹּץ אֶת הַנְּבִיאִים בעל כרחם אֶל הַר הַכַּרְמֶל [ואמנם לא קיבץ אלא את נביאי הבעל, אבל נביאי האשירה שהיו אוכלי שולחנה של איזבל לא באו, כי לא הניחה להם איזבל ללכת לשם].
(כא) וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם, וַיֹּאמֶר, עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים [-מדלגים, כמו פיסח המדלג על רגלו האחת] עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, כי אתם עובדים את הבעל, ובזמן שבאה עליכם צרה אתם מתפללים לה' שיושיע אתכם, וזה לא יתכן, כי אין 'ממוצע' בין הדברים, אלא אִם ה' הָאֱלֹהִים, לְכוּ אַחֲרָיו, והוא ציוה להכרית את הבעל ולשקצו. וְאִם אתם הולכים אחרי הַבַּעַל, לְכוּ אַחֲרָיו בלבד, ואין לכם חלק בה'. וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר, כי היו מסתפקים בדבר.
