א מַשָּׂ֖א גֵּ֣יא חִזָּי֑וֹן מַה־לָּ֣ךְ אֵפ֔וֹא כִּֽי־עָלִ֥ית כֻּלָּ֖ךְ לַגַּגּֽוֹת׃ ב תְּשֻׁא֣וֹת ׀ מְלֵאָ֗ה עִ֚יר הֽוֹמִיָּ֔ה קִרְיָ֖ה עַלִּיזָ֑ה חֲלָלַ֨יִךְ֙ לֹ֣א חַלְלֵי־חֶ֔רֶב וְלֹ֖א מֵתֵ֥י מִלְחָמָֽה׃
֍ ֍ ֍
(א) מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן – נבואה שנאמרה על נפילת ירושלים ביד נבוכדנצר, ומכנה אותה גיא שחזו עליו כל הנביאים חזיונות רבים, ומצייר בנבואתו אדם העומד וצופה על ירושלים מתחילת המצור ועד שנכבשה העיר, ורואה איך כל הכיבוש נהיה שלא בדרך הטבע, ותחילה רואה איך בתחילת המצור עולים כל הגיבורים אל הגגות להלחם, ותמה וקורא להם, מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת, והלא דרך הגיבורים לצאת למלחמה בשער העיר, ולא לעלות על הגגות, שזה יעשו רק הנשים והחלשים.
(ב) ועתה רואה בחזיונו את העיר מלאה מתי רעב, ועל זה תמה, מדוע לא יצאו להלחם בצרים עליהם, והלא דבר כזה יקרה רק לעיר שקטה שאנשיה אינם מלומדי מלחמה, ואילו ירושלים, תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה – נשמע בה תמיד שאון ורעש, כי אנשיה גיבורי כח, וגם אינם אנשים מועטים אלא עִיר הוֹמִיָּה – עיר מלאה מרוב עם וקהל רב, ואין יושבי העיר כיושבי הערים הפרוזות שהם פועלים העמלים להשיג לחמם ואינם ששים למלחמה, אלא ירושלים היא קִרְיָה – עיר מוקפת חומה ועַלִּיזָה – שמחה תמיד מרוב כל, ואנשים אלו בדרך כלל ששים אלי קרב, ואם כן איך אירע כדבר הזה, שחֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב בכיבוש האויב, וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה הנהרגים בשדה הקרב, אלא מתו ברעב, ללא שנלחמו כלל.
