ז יְהוָ֤ה ׀ עֻזִּ֥י וּמָֽגִנִּי֮ בּ֤וֹ בָטַ֥ח לִבִּ֗י וְֽנֶ֫עֱזָ֥רְתִּי וַיַּֽעֲלֹ֥ז לִבִּ֑י וּֽמִשִּׁירִ֥י אֲהוֹדֶֽנּוּ׃ ח יְהוָ֥ה עֹֽז־לָ֑מוֹ וּמָ֘ע֤וֹז יְשׁוּע֖וֹת מְשִׁיח֣וֹ הֽוּא׃ ט הוֹשִׁ֤יעָה ׀ אֶת־עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת־נַֽחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּׂאֵ֗ם עַד־הָֽעוֹלָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ז) יְיָ עֻזִּי וּמָגִנִּי בפני אויבי, ולא הוצרכתי כלל להלחם בהם, אלא על ידי שבּוֹ בָטַח לִבִּי, וְנֶעֱזָרְתִּי על ידי בטחון זה, וַיַּעֲלֹז לִבִּי, וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ – אודה לה' בשיר, כאילו ניצחתי על ידי מלחמה וחיל.
(ח) כיון שה' הכין את דוד להיות מלך על ישראל, אם כן ישועת ישראל תלויה בישועת מלכם, ולכן, כיון שיְיָ עֹז לָמוֹ – לישראל, וּמָעוֹז יְשׁוּעוֹת מְשִׁיחוֹ הוּא – לכן הוא המעוז המושיע את דוד משיחו.
(ט) ולכן אבקש, הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ על ידי שתציל אותי, מלכם, וּבָרֵךְ בתוספת טובה אֶת נַחֲלָתֶךָ, מצד שישראל הם לך כ'נחלה' הנשארת לדורות עולם, ועל ידי זה הם קדושים ומיוחדים לאלוהיהם וראויים הם לברכה מיוחדת, וּרְעֵם כפי שרועים את הצאן אל מרעה טוב, מחמת שהם עמך, וְנַשְּׂאֵם – רומם את כבודם עוד יותר מחמת שהם נחלתך, וזה יהיה עַד הָעוֹלָם.
