ה לַזָּהָ֤ב לַזָּהָב֙ וְלַכֶּ֣סֶף לַכֶּ֔סֶף וּלְכָל־מְלָאכָ֖ה בְּיַ֣ד חָֽרָשִׁ֑ים וּמִ֣י מִתְנַדֵּ֔ב לְמַלֹּ֥אות יָד֛וֹ הַיּ֖וֹם לַֽיהוָֽה׃ ו וַיִּֽתְנַדְּבוּ֩ שָׂרֵ֨י הָֽאָב֜וֹת וְשָׂרֵ֣י ׀ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְשָׂרֵ֤י הָֽאֲלָפִים֙ וְהַמֵּא֔וֹת וּלְשָׂרֵ֖י מְלֶ֥אכֶת הַמֶּֽלֶךְ׃ ז וַֽיִּתְּנ֞וּ לַֽעֲבוֹדַ֣ת בֵּית־הָֽאֱלֹהִ֗ים זָהָ֞ב כִּכָּרִ֣ים חֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִים֮ וַֽאֲדַרְכֹנִ֣ים רִבּוֹ֒ וְכֶ֗סֶף כִּכָּרִים֙ עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וּנְחֹ֕שֶׁת רִבּ֛וֹ וּשְׁמוֹנַ֥ת אֲלָפִ֖ים כִּכָּרִ֑ים וּבַרְזֶ֖ל מֵֽאָה־אֶ֥לֶף כִּכָּרִֽים׃ ח וְהַנִּמְצָ֤א אִתּוֹ֙ אֲבָנִ֔ים נָֽתְנ֖וּ לְאוֹצַ֣ר בֵּית־יְהוָ֑ה עַ֥ל יַד־יְחִיאֵ֖ל הַגֵּֽרְשֻׁנִּֽי׃ ט וַיִּשְׂמְח֤וּ הָעָם֙ עַל־הִֽתְנַדְּבָ֔ם כִּ֚י בְּלֵ֣ב שָׁלֵ֔ם הִֽתְנַדְּב֖וּ לַֽיהוָ֑ה וְגַם֙ דָּוִ֣יד הַמֶּ֔לֶךְ שָׂמַ֖ח שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ה) הוסיף דוד ואמר, אמנם הכנתי את כל החומרים הנצרכים לבניית המקדש, לַזָּהָב לַזָּהָב, וְלַכֶּסֶף לַכֶּסֶף, ואף מה שצריך אומנות מיוחדת הכנתי פועלים המיוחדים ומתאימים לכך, וּלְכָל מְלָאכָה בְּיַד חָרָשִׁים, אך עדיין אין די בכך, כי כדי שתחול הקדושה על המקדש יש צורך בהתנדבות לב העם והכנתם לכך, ועל ידי זה חלה הקדושה ושורה השכינה על המקדש, ולכן שאל אותם, וּמִי מכם מִתְנַדֵּב לְמַלֹּאות יָדוֹ הַיּוֹם לַיהוָה, כי זה הדבר הנרצה בעיני ה'.
(ו) וַיִּתְנַדְּבוּ שָׂרֵי הָאָבוֹת, וְשָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת, וּלְשָׂרֵי מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ.
(ז) וַיִּתְּנוּ לַעֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים זָהָב כִּכָּרִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים, וַאֲדַרְכֹנִים [-שם מטבע שהיה נהוג בזמנם] רִבּוֹ – עשרת אלפים, וְכֶסֶף כִּכָּרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וּנְחֹשֶׁת רִבּוֹ וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים כִּכָּרִים, וּבַרְזֶל מֵאָה אֶלֶף כִּכָּרִים.
(ח) וְהַנִּמְצָא אִתּוֹ אֲבָנִים, נָתְנוּ לְאוֹצַר בֵּית יְהֹוָה, עַל יַד יְחִיאֵל הַגֵּרְשֻׁנִּי.
(ט) וַיִּשְׂמְחוּ הָעָם עַל הִתְנַדְּבָם, כִּי בְּלֵב שָׁלֵם הִתְנַדְּבוּ לַיהוָה, וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה, כי עיקר כוונתו היתה שיתנדבו בלב שם, ושמח על שהתקיימה מחשבתו.
