ז בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נִרְאָ֥ה אֱלֹהִ֖ים לִשְׁלֹמֹ֑ה וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ שְׁאַ֖ל מָ֥ה אֶתֶּן־לָֽךְ׃ ח וַיֹּ֤אמֶר שְׁלֹמֹה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים אַתָּ֗ה עָשִׂ֛יתָ עִם־דָּוִ֥יד אָבִ֖י חֶ֣סֶד גָּד֑וֹל וְהִמְלַכְתַּ֖נִי תַּחְתָּֽיו׃ ט עַתָּה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים יֵֽאָמֵן֙ דְּבָ֣רְךָ֔ עִ֖ם דָּוִ֣יד אָבִ֑י כִּ֤י אַתָּה֙ הִמְלַכְתַּ֔נִי עַל־עַ֕ם רַ֖ב כַּֽעֲפַ֥ר הָאָֽרֶץ׃ י עַתָּ֗ה חָכְמָ֤ה וּמַדָּע֙ תֶּן־לִ֔י וְאֵֽצְאָ֛ה לִפְנֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה וְאָב֑וֹאָה כִּֽי־מִ֣י יִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַזֶּ֖ה הַגָּדֽוֹל׃ יא וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֣ים ׀ לִשְׁלֹמֹ֡ה יַ֣עַן אֲשֶׁר֩ הָֽיְתָ֨ה זֹ֜את עִם־לְבָבֶ֗ךָ וְלֹֽא־שָׁ֠אַלְתָּ עֹ֣שֶׁר נְכָסִ֤ים וְכָבוֹד֙ וְאֵת֙ נֶ֣פֶשׁ שֹֽׂנְאֶ֔יךָ וְגַם־יָמִ֥ים רַבִּ֖ים לֹ֣א שָׁאָ֑לְתָּ וַתִּֽשְׁאַל־לְךָ֙ חָכְמָ֣ה וּמַדָּ֔ע אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁפּוֹט֙ אֶת־עַמִּ֔י אֲשֶׁ֥ר הִמְלַכְתִּ֖יךָ עָלָֽיו׃ יב הַֽחָכְמָ֥ה וְהַמַּדָּ֖ע נָת֣וּן לָ֑ךְ וְעֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֤ים וְכָבוֹד֙ אֶתֶּן־לָ֔ךְ אֲשֶׁ֣ר ׀ לֹא־הָ֣יָה כֵ֗ן לַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר לְפָנֶ֔יךָ וְאַֽחֲרֶ֖יךָ לֹ֥א יִֽהְיֶה־כֵּֽן׃ יג וַיָּבֹ֨א שְׁלֹמֹ֜ה לַבָּמָ֤ה אֲשֶׁר־בְּגִבְעוֹן֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מִלִּפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיִּמְלֹ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(ז) בַּלַּיְלָה הַהוּא, לאחר שהקריב שלמה אלף עולות, נִרְאָה אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה, וַיֹּאמֶר לוֹ, שְׁאַל, מָה תבקש שאֶתֶּן לָךְ.
(ח) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לֵאלֹהִים, אַתָּה עָשִׂיתָ עִם דָּוִיד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל, וְהִמְלַכְתַּנִי תַּחְתָּיו.
(ט) עַתָּה, יְהֹוָה אֱלֹהִים, יֵאָמֵן דְּבָרְךָ שדיברת עִם דָּוִיד אָבִי, שאמלוך תחתיו, ודבר זה יכול להתקיים רק אם יוכל לשפוט את העם ולהנהיגם בחכמה, כִּי אַתָּה הִמְלַכְתַּנִי עַל עַם רַב כַּעֲפַר הָאָרֶץ, ויש צורך בחכמה מרובה כדי להנהיגם כראוי.
(י) עַתָּה, חָכְמָה וּמַדָּע תֶּן לִי, ה'חכמה' היא ידיעת חוקי ומשפטי התורה, ולהבין מתוכם מהו הטוב ומה הרע, ו'מדע' הוא הבנת הדברים וידיעתם מצד השכל והחושים, ועל ידי זה יכול להכיר על בעלי הדין מי אומר אמת ומי משקר, וְאֵצְאָה לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְאָבוֹאָה, להנהיגם בדרך הישרה, כִּי מִי יִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַזֶּה הַגָּדוֹל [ואמנם ידע שלמה שעל ידי שיהיה חכם ירויח גם דברים נוספים, כמו עושר וכבוד ונצחון על אויביו, אך לא היתה כוונתו ופנייתו כלל לדברים אלו, אלא רק כדי לשפוט ולהנהיג את העם בחכמה].
(יא) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לִשְׁלֹמֹה, יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ, לבקש את החכמה לבדה, וְלֹא שָׁאַלְתָּ יחד עם החכמה גם עֹשֶׁר נְכָסִים וְכָבוֹד, וְאֵת נֶפֶשׁ שֹׂנְאֶיךָ, וְגַם שתחיה יָמִים רַבִּים לֹא שָׁאָלְתָּ, כי אם היית רוצה את החכמה למטרות אלו של עשירות וכבוד ונצחון על האויבים, היית מבקש להחכים חכמה כללית הכוללת את כל מיני החכמות שבעולם, וַתִּשְׁאַל לְךָ חָכְמָה וּמַדָּע רק למען אֲשֶׁר תִּשְׁפּוֹט אֶת עַמִּי אֲשֶׁר הִמְלַכְתִּיךָ עָלָיו.
(יב) הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ, כפי שבקשת, וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד גם כן אֶתֶּן לָךְ, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה כֵּן.
(יג) וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם מִלִּפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד – בא שלמה מלפני אהל מועד שהיה בגבעון, ובאותו זמן פירק את אהל מועד והביאו לירושלים, ונמצא ש'הבמה אשר בגבעון' היתה עתה בירושלים, וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל.
