ט בְּחֻקּוֹתַ֧י יְהַלֵּ֛ךְ וּמִשְׁפָּטַ֥י שָׁמַ֖ר לַֽעֲשׂ֣וֹת אֱמֶ֑ת צַדִּ֥יק הוּא֙ חָיֹ֣ה יִֽחְיֶ֔ה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ י וְהוֹלִ֥יד בֵּן־פָּרִ֖יץ שֹׁפֵ֣ךְ דָּ֑ם וְעָ֣שָׂה אָ֔ח מֵֽאַחַ֖ד מֵאֵֽלֶּה׃ יא וְה֕וּא אֶת־כָּל־אֵ֖לֶּה לֹ֣א עָשָׂ֑ה כִּ֣י גַ֤ם אֶל־הֶֽהָרִים֙ אָכַ֔ל וְאֶת־אֵ֥שֶׁת רֵעֵ֖הוּ טִמֵּֽא׃ יב עָנִ֤י וְאֶבְיוֹן֙ הוֹנָ֔ה גְּזֵל֣וֹת גָּזָ֔ל חֲבֹ֖ל לֹ֣א יָשִׁ֑יב וְאֶל־הַגִּלּוּלִים֙ נָשָׂ֣א עֵינָ֔יו תּֽוֹעֵבָ֖ה עָשָֽׂה׃ יג בַּנֶּ֧שֶׁךְ נָתַ֛ן וְתַרְבִּ֥ית לָקַ֖ח וָחָ֑י לֹ֣א יִֽחְיֶ֗ה אֵ֣ת כָּל־הַתּֽוֹעֵב֤וֹת הָאֵ֨לֶּה֙ עָשָׂ֔ה מ֣וֹת יוּמָ֔ת דָּמָ֖יו בּ֥וֹ יִֽהְיֶֽה׃
֍ ֍ ֍
(ט) בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ בענינים שבין אדם למקום, וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר לַעֲשׂוֹת אֱמֶת בענינים שבין אדם לחבירו, אם כן מלבד ההכנה שהוא מוכן מטבעו להיות צדיק, גם צַדִּיק הוּא בפועל מכח מעשיו הטובים, ועל כן ראוי מצד הדין שחָיֹה יִחְיֶה, נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
(י) וְהוֹלִיד אותו צדיק בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ דָּם, וְעָשָׂה אָח מֵאַחַד מֵאֵלֶּה – והגם שיש לו אח שעשה מעשים טובים כמו אביו, אותו בן פריץ לא למד להיות צדיק, לא מאביו ולא מאחיו.
(יא) וְהוּא [-הבן הפריץ], אֶת כָּל המעשים הטובים האֵלֶּה לֹא עָשָׂה, ולא רק שנמנע ולא עשה מצוות, אלא עבר עבירות, כִּי גַם אֶל הֶהָרִים [-תקרובת עבודה זרה] אָכַל, וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא.
(יב) עָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנָה – רימה אותם במשא ומתן, גְּזֵלוֹת גָּזָל, חֲבֹל [-משכון שלקח] לֹא יָשִׁיב, וְאֶל הַגִּלּוּלִים נָשָׂא עֵינָיו, להסתכל עליהם ולהמשך אחריהם, תּוֹעֵבָה עָשָׂה – עשה דברים הנתעבים בעיני ה'.
(יג) בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן – הלוה בריבית, וְתַרְבִּית – תוספת שריבה לו הלוה בעת הפרעון לָקַח, וָחָי – וכי ראוי שיחיה, והרי ודאי לא תועיל לו זכות אביו הצדיק, אלא לֹא יִחְיֶה חיי הנפש לעתיד לבוא, כי אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה עָשָׂה, מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה [וזו לשון של חיוב סקילה, כי על חטא עבודה זרה התחייב סקילה, ועל חטא אשת איש התחייב חנק, ואדם המתחייב שתי מיתות בית דין נידון בחמורה שבהם, שהיא סקילה].
