א וַיִּסְפֹּ֨ר שְׁלֹמֹ֜ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֨לֶף֙ אִ֣ישׁ סַבָּ֔ל וּשְׁמוֹנִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ חֹצֵ֣ב בָּהָ֑ר וּמְנַצְּחִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ ב וַיִּשְׁלַ֣ח שְׁלֹמֹ֔ה אֶל־חוּרָ֥ם מֶֽלֶךְ־צֹ֖ר לֵאמֹ֑ר כַּֽאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙ עִם־דָּוִ֣יד אָבִ֔י וַתִּֽשְׁלַֽח־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים לִבְנֽוֹת־ל֥וֹ בַ֖יִת לָשֶׁ֥בֶת בּֽוֹ׃ ג הִנֵּה֩ אֲנִ֨י בֽוֹנֶה־בַּ֜יִת לְשֵׁ֣ם ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֗י לְהַקְדִּ֣ישׁ ל֡וֹ לְהַקְטִ֣יר לְפָנָ֣יו קְטֹֽרֶת־סַמִּים֩ וּמַֽעֲרֶ֨כֶת תָּמִ֤יד וְעֹלוֹת֙ לַבֹּ֣קֶר וְלָעֶ֔רֶב לַשַּׁבָּתוֹת֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּֽלְמוֹעֲדֵ֖י יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ לְעוֹלָ֖ם זֹ֥את עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃ ד וְהַבַּ֛יִת אֲשֶׁר־אֲנִ֥י בוֹנֶ֖ה גָּד֑וֹל כִּֽי־גָד֥וֹל אֱלֹהֵ֖ינוּ מִכָּל־הָֽאֱלֹהִֽים׃ ה וּמִ֤י יַֽעֲצָר־כֹּ֨חַ֙ לִבְנֽוֹת־ל֣וֹ בַ֔יִת כִּ֧י הַשָּׁמַ֛יִם וּשְׁמֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לֹ֣א יְכַלְכְּלֻ֑הוּ וּמִ֤י אֲנִי֙ אֲשֶׁ֣ר אֶבְנֶה־לּ֣וֹ בַ֔יִת כִּ֖י אִם־לְהַקְטִ֥יר לְפָנָֽיו׃
֍ ֍ ֍
פרק ב (א) וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ סַבָּל, וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף אִישׁ חֹצֵב בָּהָר, וּמְנַצְּחִים [-ממונים] עֲלֵיהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.
(ב) וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חוּרָם מֶלֶךְ צֹר, לֵאמֹר, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם דָּוִיד אָבִי, וַתִּשְׁלַח לוֹ אֲרָזִים לִבְנוֹת לוֹ בַיִת לָשֶׁבֶת בּוֹ, ואם שלחת ארזים לצורך מלך בשר ודם, בודאי ראוי שתשלח ארזים לכבוד ה'.
(ג) כי הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָי, ולא ניתן לבנותו כבנין עראי, כיון שתהיה בו עבודה תמידית, לְהַקְדִּישׁ לוֹ, לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים, וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד, וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב, לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, ואין זה לזמן קצר, אלא זהו ציווי הקיים לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל.
(ד) וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה צריך להיות גָּדוֹל, כִּי גָדוֹל אֱלֹהֵינוּ מִכָּל הָאֱלֹהִים.
(ה) וּמִי יַעֲצָר כֹּחַ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת ממש, שזה ודאי לא יעלה על הדעת, כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֻהוּ, וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה לּוֹ בַיִת, אלא זהו בית הנעשה רק לכבודו, כִּי אִם לְהַקְטִיר לְפָנָיו, ויש צורך שיהיה הבית גדול ומפואר לכבודו.
