יט וַֽאֲמַרְתֶּ֕ם מַדֻּ֛עַ לֹֽא־נָשָׂ֥א הַבֵּ֖ן בַּֽעֲוֹ֣ן הָאָ֑ב וְהַבֵּ֞ן מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה אֵ֣ת כָּל־חֻקּוֹתַ֥י שָׁמַ֛ר וַיַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֖ם חָיֹ֥ה יִֽחְיֶֽה׃ כ הַנֶּ֥פֶשׁ הַחֹטֵ֖את הִ֣יא תָמ֑וּת בֵּ֞ן לֹֽא־יִשָּׂ֣א ׀ בַּֽעֲוֹ֣ן הָאָ֗ב וְאָב֙ לֹ֤א יִשָּׂא֙ בַּֽעֲוֹ֣ן הַבֵּ֔ן צִדְקַ֤ת הַצַּדִּיק֙ עָלָ֣יו תִּֽהְיֶ֔ה וְרִשְׁעַ֥ת הָֽרָשָׁ֖ע עָלָ֥יו תִּֽהְיֶֽה׃ כא וְהָֽרָשָׁ֗ע כִּ֤י יָשׁוּב֙ מִכָּל־חַטֹּאתָו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְשָׁמַר֙ אֶת־כָּל־חֻקוֹתַ֔י וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה חָיֹ֥ה יִֽחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת׃ כב כָּל־פְּשָׁעָיו֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לֹ֥א יִזָּֽכְר֖וּ ל֑וֹ בְּצִדְקָת֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יִֽחְיֶֽה׃ כג הֶֽחָפֹ֤ץ אֶחְפֹּץ֙ מ֣וֹת רָשָׁ֔ע נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הֲל֛וֹא בְּשׁוּב֥וֹ מִדְּרָכָ֖יו וְחָיָֽה׃
֍ ֍ ֍
((יט) וַאֲמַרְתֶּם בדרך שאלה ותמיהה, מַדֻּעַ לֹא נָשָׂא הַבֵּן בַּעֲוֹן הָאָב, והרי דבריכם לא יתכנו, כי רק האב חטא, וְהַבֵּן מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה, אֵת כָּל חֻקּוֹתַי שָׁמַר וַיַּעֲשֶׂה אֹתָם, ומן הראוי שחָיֹה יִחְיֶה.
(כ) ואמנם בתכונות הגוף יש דברים שעוברים מהאב לבנו, אך בעניני הנפש אין הדבר כן, אלא רק הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת, וכיון שהביא מקרה שבו היה צדיק, ובנו רשע, ובן בנו צדיק, מוכיח את הדברים מתוך עניינם, כי הבֵּן הצדיק לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב הרשע, וְאָב – כשם שהאב הצדיק לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן הרשע. וכשם שצִדְקַת האב הַצַּדִּיק רק עָלָיו תִּהְיֶה, ולא הועילה לבנו הרשע, וְרִשְׁעַת הבן הָרָשָׁע גם כן רק עָלָיו תִּהְיֶה, ולא על בנו הצדיק.
(כא) מוסיף עתה ואומר, שלא רק כאשר הצדיק והרשע הם שני בני אדם נפרדים לא ישפיעו זה על זה, אלא אפילו כאשר הם בגוף אחד, אם שינה האדם את מעשיו, דנים אותו לפי מעשיו האחרונים בלבד, וְהָרָשָׁע בעצמו, כִּי יָשׁוּב מִכָּל חַטֹּאתָו אֲשֶׁר עָשָׂה בעבר, ומכאן והלאה יהיה צדיק, וְשָׁמַר אֶת כָּל חֻקוֹתַי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, חָיֹה יִחְיֶה חיי הנפש לעתיד לבוא, ולֹא יָמוּת מיתת הגוף.
(כב) וכָּל פְּשָׁעָיו אֲשֶׁר עָשָׂה בתחילה, לֹא יִזָּכְרוּ לוֹ בְּצִדְקָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה לבסוף, ולכן יִחְיֶה.
(כג) ואמנם אתם תמהים על כך, שהרי בתחילה כשהיה רשע נגזרה עליו מיתה, ואיך יתכן שישנה ה' את דעתו ורצונו ויבטל את הגזירה, אין זו תמיהה כלל, כי גם מתחילה, הֶחָפֹץ אֶחְפֹּץ מוֹת רָשָׁע – וכי היה רצוני שימות הרשע, נְאֻם ה' אֱלֹהִים, הֲלוֹא מלכתחילה היה רצוני וחפצי בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו, וְחָיָה, ואם כן כאשר אכן שב מדרכו הרעה, התקיים רצוני הראשון, שיהיה צדיק ויחיה.
