יא וַיַּ֣עַשׂ חוּרָ֔ם אֶ֨ת־הַסִּיר֔וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֖ים וְאֶת־הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חוּרָ֗ם לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בְּבֵ֥ית הָֽאֱלֹהִֽים׃ יב עַמּוּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְהַגֻּלּ֧וֹת וְהַכֹּֽתָר֛וֹת עַל־רֹ֥אשׁ הָֽעַמּוּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙ גֻּלּ֣וֹת הַכֹּֽתָר֔וֹת אֲשֶׁ֖ר עַל־רֹ֥אשׁ הָֽעַמּוּדִֽים׃ יג וְאֶת־הָֽרִמּוֹנִ֛ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת לִשְׁתֵּ֣י הַשְּׂבָכ֑וֹת שְׁנַ֨יִם טוּרִ֤ים רִמּוֹנִים֙ לַשְּׂבָכָ֣ה הָֽאֶחָ֔ת לְכַסּ֗וֹת אֶת־שְׁתֵּי֙ גֻּלּ֣וֹת הַכֹּֽתָר֔וֹת אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽעַמּוּדִֽים׃ יד וְאֶת־הַמְּכֹנ֖וֹת עָשָׂ֑ה וְאֶת־הַכִּיֹּר֥וֹת עָשָׂ֖ה עַל־הַמְּכֹנֽוֹת׃ טו אֶת־הַיָּ֖ם אֶחָ֑ד וְאֶת־הַבָּקָ֥ר שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר תַּחְתָּֽיו׃ טז וְאֶת־הַ֠סִּירוֹת וְאֶת־הַיָּעִ֤ים וְאֶת־הַמִּזְלָגוֹת֙ וְאֶת־כָּל־כְּלֵיהֶ֔ם עָשָׂ֞ה חוּרָ֥ם אָבִ֛יו לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהוָ֑ה נְחֹ֖שֶׁת מָרֽוּק׃ יז בְּכִכַּ֤ר הַיַּרְדֵּן֙ יְצָקָ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בַּֽעֲבִ֖י הָֽאֲדָמָ֑ה בֵּ֥ין סֻכּ֖וֹת וּבֵ֥ין צְרֵדָֽתָה׃ יח וַיַּ֧עַשׂ שְׁלֹמֹ֛ה כָּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לָרֹ֣ב מְאֹ֑ד כִּ֛י לֹ֥א נֶחְקַ֖ר מִשְׁקַ֥ל הַנְּחֹֽשֶׁת׃
֍ ֍ ֍
(יא) וַיַּעַשׂ חוּרָם הראשון אֶת הַסִּירוֹת – סירים קטנים לדשן בהם את המזבח, וְאֶת הַיָּעִים – מגרפות שגורפים בהם את הדשן, וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת לקבל את דם הקרבנות. וַיְכַל חוּרָם השני, שהיה בנו, לַעֲשׂוֹת אֶת הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּבֵית הָאֱלֹהִים.
(יב) עַמּוּדִים מנחושת שְׁנַיִם, וְהַגֻּלּוֹת וְהַכֹּתָרוֹת עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שְׁתָּיִם, וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם, לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים.
(יג) וְאֶת הָרִמּוֹנִים התלויים על העמודים, אַרְבַּע מֵאוֹת לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת, שְׁנַיִם טוּרִים רִמּוֹנִים לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת, לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָעַמּוּדִים.
(יד) וְאֶת הַמְּכֹנוֹת שבתוכם היו הכיורים עָשָׂה, וְאֶת הַכִּיֹּרוֹת עָשָׂה עַל הַמְּכֹנוֹת.
(טו) אֶת הַיָּם אֶחָד, וְאֶת הַבָּקָר שְׁנֵים עָשָׂר העומדים תַּחְתָּיו.
(טז) וְאֶת הַסִּירוֹת, וְאֶת הַיָּעִים, וְאֶת הַמִּזְלָגוֹת, וְאֶת כָּל כְּלֵיהֶם, עָשָׂה חוּרָם אָבִיו של חורם השני לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, לְבֵית יְהֹוָה, נְחֹשֶׁת מָרוּק – נחושת זכה ומזוקקת, כי חירום האב היה מומחה לעשיית הנחושת, יותר מבנו.
(יז) בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ כי לרוב יוקר הנחושת הממורטת השגיח המלך שלמה בעצמו על עשייתה, בַּעֲבִי הָאֲדָמָה – במקום שיש אדמה עבה ומובחרת המתאימה למלאכה זו, בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צְרֵדָתָה. אבל הים ושאר הדברים שעשה חירם הבן, היו מנחושת פשוטה, ועשאוה בירושלים.
(יח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה את כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה לָרֹב מְאֹד, כִּי כיון שהיו מרובים כל כך, כבר לֹא נֶחְקַר כלל מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת.
