ה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ בְּיוֹם֙ בָּֽחֳרִ֣י בְיִשְׂרָאֵ֔ל וָֽאֶשָּׂ֣א יָדִ֗י לְזֶ֨רַע֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב וָאִוָּדַ֥ע לָהֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָֽאֶשָּׂ֨א יָדִ֤י לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ ו בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נָשָׂ֤אתִי יָדִי֙ לָהֶ֔ם לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל־אֶ֜רֶץ אֲשֶׁר־תַּ֣רְתִּי לָהֶ֗ם זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ צְבִ֥י הִ֖יא לְכָל־הָֽאֲרָצֽוֹת׃
֍ ֍ ֍
(ה) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, מה שהוצאתי את ישראל ממצרים ולקחתים לי לעם, עשיתי כן מחמת שתי סיבות, א. מצד מעלת נפשותיהם של ישראל, שהם ראויים להיות קרובים לה', ב. מצד היותם זרע האבות הקדושים, שנשבע להם ה' שבניהם יהיו לו לעם, ועל כך אומר, בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל מצד מעלתם הנפשית, וָאֶשָּׂא יָדִי להשבע לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב מצד היותם זרע האבות, וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, שם התגלה להם הענין האלוהי מצד מעלתם העצמית, וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם בשבועה לֵאמֹר, הרי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם מכבר, מזמן אבותיכם שֶׁכָּרַתִּי איתם ברית, ואקיים איתכם את השבועה שנשבעתי לאבותיכם.
(ו) ומחמת שתי הסיבות הללו, בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בשבועה לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, ולהביאם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי [-חיפשתי ובדקתי] לָהֶם, שתהיה הארץ המשובחת ביותר, והיא זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וטובה להם מצד שימצאו בה את כל צרכיהם הגשמיים ויהיו פנויים לתורה ולעבודה. וגם מצד הרוחניות, צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת – היא הארץ הנרצית יותר מכל הארצות האחרות, כי שורה שם השכינה, וניתן להשיג בה את הנבואה, וה' משגיח עליה בהשגחה פרטית.
