א בֵּ֣ן חָ֭כָם מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֝לֵ֗ץ לֹֽא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה׃ ב מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ יֹ֣אכַל ט֑וֹב וְנֶ֖פֶשׁ בֹּֽגְדִ֣ים חָמָֽס׃
֍ ֍ ֍
פרק יג (א) בֵּן חָכָם, ההולך בדרכי החכמה, הרי זו ראיה למוּסַר אָב, שהודיע לו בילדותו את עונשי ה' הבאים על החוטאים, עד שנכנע ליבו לקבל את חוקי החכמה וללכת בדרכיה, כי לולא זאת לא היה הבן מקבל את חוקי החכמה, כיון שהם מתנגדים לטבע הלב ויצריו. וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה – והבן שלא שמע מעולם גערה מאביו, לא זו בלבד שלא יהיה בן חכם, אלא יהיה לץ, הלועג על חוקי החכמה ומתלוצץ מהם.
(ב) מִפְּרִי פִי אִישׁ – על ידי פיו של האיש, שם יוצאים על ידי דיבורו פירות חכמתו הפנימית, יֹאכַל טוֹב – יאכל את הפירות הטובים של עץ הדעת, כי החכמה תנהיג אותו להבדיל בין טוב לרע ולבחור תמיד בהנהגות ובמידות הטובות, וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים – אבל הבוגד בחכמתו ומשתמש במידותיו לרעה [-ומכונה 'בוגד', כי הבוגד אינו שומר מוצא פיו והבטחתו, ואף הוא אינו שומר להשתמש בחוקי החכמה כראוי, אלא עושה את ההיפך], הרי פרי פיו הוא החָמָס, ולשון 'חמס' כוללת שני דברים, גם הנהגה שאינה ראויה בעניני ממון, וגם הנהגה שאינה ראויה בעניני המידות.
