ה דְּבַר־שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א צַדִּ֑יק וְ֝רָשָׁ֗ע יַבְאִ֥ישׁ וְיַחְפִּֽיר׃ ו צְ֭דָקָה תִּצֹּ֣ר תָּם־דָּ֑רֶךְ וְ֝רִשְׁעָ֗ה תְּסַלֵּ֥ף חַטָּֽאת׃
֍ ֍ ֍
(ה) דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק – ה'צדיק', שכל רצונו הוא לעשות את הצדק והיושר, ישנא את דברי השקר, כי הם מטים את לב השומעם לעשיית רעה, ולדון לכף חובה. וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר – אבל הרשע, יאהב את השקר, כי על ידו יעשה מעשים ההפוכים מהצדק והיושר, יבאיש את ריח בני האדם שלא בפניהם על ידי אמירת דברי לשון הרע ורכילות והוצאת דיבה בדברי שקר וכזב, ו'יחפיר', כלומר יבייש אותם באמירת דברים אלו בפניהם.
(ו) צְדָקָה תִּצֹּר תָּם דָּרֶךְ – מי שהוא תמים בדרכו, שאינו נוטה אל התאוות ואל החסרונות, ומתקן את דרכו על פי נמוסי בני האדם והשכל האנושי הישר לעשות את הצדק והיושר בדברים שבין אדם לחבירו, עדיין צריך הוא את ה'נצירה', השמירה של ה'צדקה', והיינו עשיית משפטי הצדק בדברים שבין אדם למקום, שדברים אלו אינו יכול להשיג מכח שכלו ותמימותו, כיון שחוקי החכמה אינם נגזרים משכל בני האדם, אלא מקובלים מאת ה'. אך גם עשיית מעשי הצדק בדברים שבין אדם למקום, ללא תמימות הדרך, אינם מושלמים, כיון שיתכן שיעשה אותם רק לשם רווחים חיצוניים ונגיעות של תועלת שתהיה לו בעולם הזה, וכאשר תסור התועלת יסור מדרך זו, ולכן יש צורך גם בתמימות הדרך, וגם בהליכה בדרכי הצדק. וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת – ומי שיש לו 'חטא', והיינו חסרון, שהוא נוטה אחר תאוותיו ואינו שולט עליהם, אז תמשול עליו הרשעות לסלף את דרכו מדרך היושר והתמימות, לדרך הרעה.
