ט אוֹר־צַדִּיקִ֥ים יִשְׂמָ֑ח וְנֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ׃ י רַק־בְּ֭זָדוֹן יִתֵּ֣ן מַצָּ֑ה וְאֶת־נ֖וֹעָצִ֣ים חָכְמָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ט) אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח – הצדיקים, שאורם הוא אור רוחני ונצחי שאינו תלוי בקיום הגוף, ישמחו תמיד, כי העצב מגיע מחמת הדבר העתיד לכלות ולהסתיים, ואילו אורם הוא דבר הקיים לעולם. וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ – אבל אור ההצלחה של הרשעים הוא רק בעולם הזה, והרי הוא כאור הנר, שרק בהיותו מחובר לשמן ולפתילה הוא דולק, כך לרשעים יש קיום רק כל זמן שהם בגופם, ולאחר מכן יחשיך ויכבה נרם, ותאבד הצלחתם.
(י) כאשר יש ויכוח בין בני אדם, רַק בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה – רק אם יש ביניהם אדם המדבר בזדון נגד חוקי החכמה, יגיע הדבר לידי מצה, שהיא המריבה הגדולה הקרובה אל ההכאה והמלחמה, וְאֶת נוֹעָצִים חָכְמָה – אבל כאשר יתייעצו כולם יחד מה היא הדרך הטובה, וכל אחד יאמר את דעתו, ויכריעו על פי חוקי החכמה שקבלו מרבותיהם, שיראו דברי מי קרובים אל החכמה ויקבלו את עצתו, אז לא יבוא הויכוח והנידון לידי מצה ומריבה.
