כ רַ֭בּוֹת רָע֣וֹת צַדִּ֑יק וּ֝מִכֻּלָּ֗ם יַצִּילֶ֥נּוּ יְהוָֽה׃ כא שֹׁמֵ֥ר כָּל־עַצְמוֹתָ֑יו אַחַ֥ת מֵ֝הֵ֗נָּה לֹ֣א נִשְׁבָּֽרָה׃ כב תְּמוֹתֵ֣ת רָשָׁ֣ע רָעָ֑ה וְשֹֽׂנְאֵ֖י צַדִּ֣יק יֶאְשָֽׁמוּ׃ כג פֹּדֶ֣ה יְ֭הוָה נֶ֣פֶשׁ עֲבָדָ֑יו וְלֹ֥א יֶ֝אְשְׁמ֗וּ כָּֽל־הַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(כ) רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק – יתכן שיהיו לצדיק רעות רבות, אך כולן חיצוניות, כמו פצעים ונגעים שונים בעורו, וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְיָ, כי אין לו רעה פנימית אמיתית.
(כא) כי שֹׁמֵר ה' את כָּל עַצְמוֹתָיו של הצדיק, שהן יסודות הגוף וכוחו, ואפילו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה.
(כב) אמנם אצל הרשע הדבר הוא בהיפך, כי תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה – אפילו רעה אחת שתהיה לרשע, הרי היא פנימית ואמיתית הנוגעת לאבר שהנשמה תלויה בו, ועל ידי כך ימות בחוליו. והבדל נוסף יש ביניהם, וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ – הרשע, שהוא שונא את הצדיק, גם לאחר שמת בחוליו עדיין נשאר 'אשם' לעולם הבא, כי נפשו נכרתת מהעולם הנצחי.
(כג) אבל פֹּדֶה יְיָ את נֶפֶשׁ עֲבָדָיו, כי גם אם יבואו יסורים על גופם, וְלֹא יֶאְשְׁמוּ בנפשם כָּל הַחֹסִים בּוֹ, אלא נפשם תהיה נקיה וראויה לבוא לחיי העולם הבא.
