(ח) וַיַּ֤עַל דָּוִד֙ וַֽאֲנָשָׁ֔יו וַֽיִּפְשְׁט֛וּ אֶל־הַגְּשׁוּרִ֥י וְהַגִּזְרִ֖י וְהָעֲמָֽלֵקִ֑י כִּ֣י הֵ֜נָּה יֹֽשְׁב֤וֹת הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר מֵֽעוֹלָ֔ם בּֽוֹאֲךָ֥ שׁ֖וּרָה וְעַד־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (ט) וְהִכָּ֤ה דָוִד֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יְחַיֶּ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֑ה וְלָקַח֩ צֹ֨אן וּבָקָ֜ר וַֽחֲמֹרִ֤ים וּגְמַלִּים֙ וּבְגָדִ֔ים וַיָּ֖שָׁב וַיָּבֹ֥א אֶל־אָכִֽישׁ׃ (י) וַיֹּ֣אמֶר אָכִ֔ישׁ אַל־פְּשַׁטְתֶּ֖ם הַיּ֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד עַל־נֶ֤גֶב יְהוּדָה֙ וְעַל־נֶ֣גֶב הַיְּרַחְמְאֵלִ֔י וְאֶל־נֶ֖גֶב הַקֵּינִֽי׃ (יא) וְאִ֨ישׁ וְאִשָּׁ֜ה לֹֽא־יְחַיֶּ֣ה דָוִ֗ד לְהָבִ֥יא גַת֙ לֵאמֹ֔ר פֶּן־יַגִּ֥דוּ עָלֵ֖ינוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־עָשָׂ֤ה דָוִד֙ וְכֹ֣ה מִשְׁפָּט֔וֹ כָּ֨ל־הַיָּמִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יָשַׁ֖ב בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּֽים׃ (יב) וַיַּֽאֲמֵ֥ן אָכִ֖ישׁ בְּדָוִ֣ד לֵאמֹ֑ר הַבְאֵ֤שׁ הִבְאִישׁ֙ בְּעַמּ֣וֹ בְיִשְׂרָאֵ֔ל וְהָ֥יָה לִ֖י לְעֶ֥בֶד עוֹלָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ח) וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי וְהַגִּזְרִי וְהָעֲמָלֵקִי, אשר היו שכנים לפלישתים, ולא היה אכפת לפלשתים שהוא נלחם בהם, כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם – היו אלו משבעה אומות שבארץ ישראל, שנאמר עליהם 'לא תחיה כל נשמה', בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם.
(ט) וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ, וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה, וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים, וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ.
(י) וַיֹּאמֶר אָכִישׁ לדוד, אַל [-להיכן] פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם, וַיֹּאמֶר דָּוִד, עַל נֶגֶב יְהוּדָה וְעַל נֶגֶב הַיְּרַחְמְאֵלִי וְאֶל נֶגֶב הַקֵּינִי, שהם מקומות בארץ ישראל, כדי שיחשוב אכיש שנלחם הוא בישראל, ולא יחשוש שיחזור לשם.
(יא) וְאִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָוִד, לְהָבִיא גַת, לֵאמֹר – כיון שאמר בליבו, פֶּן יַגִּדוּ עָלֵינוּ לֵאמֹר – שמא יאמרו שהוא נלחם בהם, ולא באחיו בני ישראל. כֹּה עָשָׂה דָוִד וְכֹה מִשְׁפָּטוֹ, כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים.
(יב) וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד, לֵאמֹר, הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ – בשבטו, שבט יהודה, ובְיִשְׂרָאֵל, כי אמר לו דוד שנלחם גם בבני יהודה, וכיון שנמאס גם בעיני שבטו וגם בעיני שאר ישראל, וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם.
