יב יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַֽחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃ יג גַּם־בִּשְׂחֹ֥ק יִכְאַב־לֵ֑ב וְאַֽחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה׃ יד מִדְּרָכָ֣יו יִ֭שְׂבַּע ס֣וּג לֵ֑ב וּ֝מֵֽעָלָ֗יו אִ֣ישׁ טֽוֹב׃
֍ ֍ ֍
(יב) יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ – האויל מרגיש כי דרכו ישרה לפניו, כי דרך הרע נראית בתחילתה כנוחה וסלולה [בשונה מדרך החכמה המצריכה את האדם לעמול על שבירת טבעיו ותאוותיו], וְאַחֲרִיתָהּ מובילה אל דַּרְכֵי מָוֶת [ואילו דרך החכמה, לאחר שמתאמץ האדם להכניע את יצריו, תוליכנו אל החיים המאושרים והנצחיים].
(יג) גַּם בִּשְׂחֹק – גם כאשר תראה שדרכו של האויל מצליחה, ונראה שְׂחוֹק חיצוני על פניו, הרי בפנימיותו יִכְאַב לֵב, כי ליבו יודע את מרת נפשו, וְאַחֲרִיתָהּ של שִׂמְחָה זו, תהא לו תוּגָה.
(יד) מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב – מי שליבו נסוג לאחור, כלומר, שליבו אינו מסכים עם מעשיו, וכפי שהתבאר במעשיו של האויל, שליבו יודע ומרגיש את מרת נפשו, ואף על פי כן ימשיך ללכת בדרכיו הרעות, ישבע מהם עונשים וימות מיתת הנפש, וּמֵעָלָיו [יסוג] אִישׁ טוֹב – ולכן האיש הטוב יסוג לאחור להתרחק מדרכיו הרעות של האויל, ולא יעשה כמעשיו [ולשון 'סוג' האמורה בתחילת הפסוק, נמשכת גם על סיומו].
