א וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־יוֹנָ֥ה בֶן־אֲמִתַּ֖י לֵאמֹֽר׃ ב ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל־נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָ֖ה וּקְרָ֣א עָלֶ֑יהָ כִּֽי־עָלְתָ֥ה רָֽעָתָ֖ם לְפָנָֽי׃
֍ ֍ ֍
הקדמה: יונה הנביא חי בזמן בית המקדש הראשון, והוא היה בן האשה האלמנה שכלכלה את אליהו הנביא, ומת, והחייהו אליהו בתפילתו. מצד אביו היה יונה משבט זבולון, ומצד אמו היה משבט אשר, והוא משח את יהוא למלך על ישראל. בזמנו חטאו ישראל ונגזר עליהם ללכת בגלות על ידי מלך אשור, כאשר באמת אירע ארבעים שנה לאחר המעשה המובא בספר יונה, שנחרבה שומרון וגלו עשרת השבטים מישראל.
בספר זה יסופר כיצד נשלח על ידי ה' להחזיר את יושבי אשור בתשובה, כדי שלא יאבדו מן העולם, ויהיו מוכנים להיות 'שבט חובלים' בידו של הקדוש ברוך הוא להעניש את ישראל ולהגלותם מארצם.
פרק א: (א) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר.
(ב) קוּם, לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אשר בארץ אשור, וּקְרָא עָלֶיהָ דברי מוסר ותוכחה, להחזירם בתשובה, כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי, ועדיין לא נחתם גזר דינם, ואמנם מעולם לא נשלח נביא לאומות העולם, כי אין השגחת ה' דבקה בהם להוכיחם על חטאיהם, אך כאן נעשה הדבר עבור ישראל, שיהיו אשור מוכנים להיות האמצעי להעניש את ישראל, כמו שנאמר בישעיה (פ"י פ"ה) 'הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי', וכדי שלא יאבדו בחטאיהם נשלח אליהם יונה להחזירם בתשובה, וגם כדי שלא יאמרו שהם רשעים יותר מישראל, ואין ראוי שהם יהיו האמצעי להענישם, רצה הקדוש ברוך הוא להראות שיש להם יתרון על ישראל בכך שחזרו בתשובה לקול אזהרת הנביא, ואילו ישראל לא האזינו לנביאיהם ולא חזרו בתשובה. וכיון שהמטרה של שליחות זו היתה לסבב עונש לישראל, וגם לגרוע מכבודם, לא רצה יונה למלאות את השליחות הזו כיון שחס על כבודם של ישראל, והעדיף לאבד את חייו בים מאשר לגרום רעה לישראל. ואמנם, נביא הכובש את נבואתו ואינו אומרה חייב מיתה בידי שמים, אך עתה עדיין לא אמר הקדוש ברוך הוא ליונה נבואה מסוימת שיאמר ליושבי נינוה, אלא רק שלחו להוכיחם, והיה יונה סבור שאין בריחתו נחשבת כ'כבישת נבואתו', אלא רק שעובר על מצוות ה' ששלחו, ולכן מיהר לברוח מארץ ישראל לפני שתבוא אליו נבואה ממש לומר להם, ואז לא יוכל לכובשה.
