כב וַיִּגְדַּל֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מִכֹּ֖ל מַלְכֵ֣י הָאָ֑רֶץ לְעֹ֖שֶׁר וְחָכְמָֽה׃ כג וְכֹל֙ מַלְכֵ֣י הָאָ֔רֶץ מְבַקְשִׁ֖ים אֶת־פְּנֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה לִשְׁמֹ֨עַ֙ אֶת־חָכְמָת֔וֹ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן הָֽאֱלֹהִ֖ים בְּלִבּֽוֹ׃ כד וְהֵ֣ם מְבִיאִ֣ים אִ֣ישׁ מִנְחָת֡וֹ כְּלֵ֣י כֶסֶף֩ וּכְלֵ֨י זָהָ֤ב וּשְׂלָמוֹת֙ נֵ֣שֶׁק וּבְשָׂמִ֔ים סוּסִ֖ים וּפְרָדִ֑ים דְּבַר־שָׁנָ֖ה בְּשָׁנָֽה׃ כה וַיְהִ֨י לִשְׁלֹמֹ֜ה אַרְבַּעַת֩ אֲלָפִ֨ים אֻֽרְי֤וֹת סוּסִים֙ וּמַרְכָּב֔וֹת וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּֽרָשִׁ֑ים וַיַּנִּיחֵם֙ בְּעָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְעִם־הַמֶּ֖לֶךְ בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ כו וַיְהִ֥י מוֹשֵׁ֖ל בְּכָל־הַמְּלָכִ֑ים מִן־הַנָּהָר֙ וְעַד־אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַ֖ד גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃ כז וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֧לֶךְ אֶת־הַכֶּ֛סֶף בִּירֽוּשָׁלִַ֖ם כָּֽאֲבָנִ֑ים וְאֵ֣ת הָֽאֲרָזִ֗ים נָתַ֛ן כַּשִּׁקְמִ֥ים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָ֖ה לָרֹֽב׃ כח וּמֽוֹצִיאִ֨ים סוּסִ֧ים מִמִּצְרַ֛יִם לִשְׁלֹמֹ֖ה וּמִכָּל־הָֽאֲרָצֽוֹת׃ כט וּשְׁאָר֙ דִּבְרֵ֣י שְׁלֹמֹ֔ה הָרִֽאשֹׁנִ֖ים וְהָאַֽחֲרוֹנִ֑ים הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־דִּבְרֵי֙ נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְעַל־נְבוּאַ֞ת אֲחִיָּ֣ה הַשִּֽׁילוֹנִ֗י וּבַֽחֲזוֹת֙ יֶעְדּ֣וֹ הַֽחֹזֶ֔ה עַל־יָֽרָבְעָ֖ם בֶּן־נְבָֽט׃ ל וַיִּמְלֹ֨ךְ שְׁלֹמֹ֧ה בִירֽוּשָׁלִַ֛ם עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃ לא וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁלֹמֹה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַֽיִּקְבְּרֻ֔הוּ בְּעִ֖יר דָּוִ֣יד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ רְחַבְעָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
֍ ֍ ֍
(כב) וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ, לְעֹשֶׁר וְחָכְמָה, ובזה התבאר איך התקיימה הבטחת ה' לשלמה שיגדל מכל המלכים, בין לענין החכמה, ובין לענין העושר והכבוד.
(כג) וחכמת שלמה היא היתה הסיבה לעושרו, וְכֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה, לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ, אֲשֶׁר נָתַן הָאֱלֹהִים בְּלִבּוֹ.
(כד) וְהֵם מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ, כדרך שרגילים להביא מתנות יקרות כשבאים לפני מלך חשוב, כְּלֵי כֶסֶף, וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂלָמוֹת, כלי נֵשֶׁק, וּבְשָׂמִים, סוּסִים וּפְרָדִים, דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה.
(כה) וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת [-אורוות] סוּסִים וּמַרְכָּבוֹת, וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים, וַיַּנִּיחֵם [-הניח את חלקם] בְּעָרֵי הָרֶכֶב, וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם – וחלקם היו בירושלים, להגן על המלך. ועל ידי זה היו כל המלכים פוחדים ממנו ועובדים אותו גם מיראה, מלבד מה שעבדו אותו מאהבת חכמתו.
(כו) על ידי כל זאת לא התעשר רק שלמה המלך, אלא כל אנשי ירושלים, וַיְהִי מוֹשֵׁל בְּכָל הַמְּלָכִים, מִן הַנָּהָר וְעַד אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם.
(כז) וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלִַם כָּאֲבָנִים, וְאֵת הָאֲרָזִים נָתַן כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב, כי כל אחד מעשירי ירושלים היה בונה לעצמו בית ארזים, עד שהתרבו הארזים בירושלים כמו שמרובים השקמים בשפילה.
(כח) וּמוֹצִיאִים סוּסִים מִמִּצְרַיִם לִשְׁלֹמֹה, וּמִכָּל הָאֲרָצוֹת.
(כט) וּשְׁאָר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה, הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא, וְעַל נְבוּאַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, וּבַחֲזוֹת יֶעְדּוֹ הַחֹזֶה עַל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט.
(ל) וַיִּמְלֹךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם [-שלא כדוד אביו, שמלך בתחילה רק בחברון], עַל כָּל יִשְׂרָאֵל [-שלא כדוד שמלך תחילה רק על שבט יהודה], אַרְבָּעִים שָׁנָה.
(לא) וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד אָבִיו, וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.
