(א) וּפְלִשְׁתִּ֖ים נִלְחָמִ֣ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֜סוּ אַנְשֵׁ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִפְּנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּפְּל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּהַ֥ר הַגִּלְבֹּֽעַ׃ (ב) וַיַּדְבְּק֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים אֶת־שָׁא֖וּל וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיַּכּ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים אֶת־יְהֽוֹנָתָ֧ן וְאֶת־אֲבִֽינָדָ֛ב וְאֶת־מַלְכִּישׁ֖וּעַ בְּנֵ֥י שָׁאֽוּל׃ (ג) וַתִּכְבַּ֤ד הַמִּלְחָמָה֙ אֶל־שָׁא֔וּל וַיִּמְצָאֻ֥הוּ הַמּוֹרִ֖ים אֲנָשִׁ֣ים בַּקָּ֑שֶׁת וַיָּ֥חֶל מְאֹ֖ד מֵֽהַמּוֹרִֽים׃ (ד) וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ ׀ וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּן־יָ֠בוֹאוּ הָֽעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֨נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּ־בִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ׃ (ה) וַיַּ֥רְא נֹשֵֽׂא־כֵלָ֖יו כִּ֣י מֵ֣ת שָׁא֑וּל וַיִּפֹּ֥ל גַּם־ה֛וּא עַל־חַרְבּ֖וֹ וַיָּ֥מָת עִמּֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(א) ובאותו זמן שניצח דוד ואנשיו נצחון גדול שלא כדרך הטבע, הרי שאול ואנשיו נחלו מפלה גדולה, וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל, וישראל לא לחמו בהם כלל, אלא מיד וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ.
(ב) וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אֶת שָׁאוּל וְאֶת בָּנָיו, אשר נלחמו בגבורה, וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת יְהוֹנָתָן וְאֶת אֲבִינָדָב וְאֶת מַלְכִּישׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל.
(ג) וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל שָׁאוּל, אחרי שמתו בניו ונשאר לבדו, וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת, וַיָּחֶל [-ויפחד] מְאֹד מֵהַמּוֹרִים, כי חשש שיתעללו בו.
(ד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו, שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ, פֶּן יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה, וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי – גם יתעללו בי וגם יהרגוני בסוף, ולכן מוטב שאמות קודם לכן ללא צער, וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו לעשות כן, כִּי יָרֵא מְאֹד. וַיִּקַּח שָׁאוּל בעצמו אֶת הַחֶרֶב, וַיִּפֹּל עָלֶיהָ.
(ה) וַיַּרְא נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל, וַיִּפֹּל גַּם הוּא עַל חַרְבּוֹ, וַיָּמָת עִמּוֹ.
