פרק ב א וַיְמַ֤ן יְהוָה֙ דָּ֣ג גָּד֔וֹל לִבְלֹ֖עַ אֶת־יוֹנָ֑ה וַיְהִ֤י יוֹנָה֙ בִּמְעֵ֣י הַדָּ֔ג שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וּשְׁלֹשָׁ֥ה לֵילֽוֹת׃ ב וַיִּתְפַּלֵּ֣ל יוֹנָ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה אֱלֹהָ֑יו מִמְּעֵ֖י הַדָּגָֽה׃ ג וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָאתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י אֶל־יְהוָ֖ה וַֽיַּעֲנֵ֑נִי מִבֶּ֧טֶן שְׁא֛וֹל שִׁוַּ֖עְתִּי שָׁמַ֥עְתָּ קוֹלִֽי׃
֍ ֍ ֍
פרק ב (א) וַיְמַן ה' לאותו מקום שהטילו את יונה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה כולו כשהוא שלם, שלא יישברו עצמותיו ואבריו, וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, ואמנם מן הנמנע שיחיה האדם אפילו שעה אחת במעי הדג, כי אין שם אויר לנשימה, אך כיון שנגזרה מיתה על יונה נתן לו ה' טבע של עוּבָּר, החי במעי אמו ללא נשימת אויר, והיה זה אחד מפלאי הבורא, שיוכל יונה לחיות במעי הדג. ואמנם בהיותו שם לא היה לו המקום צר, ולא התפלל לה', ולכן ציוה ה' אל הדג ופלטו, ובלעה אותו דג נקבה, שמעיה היו מלאים ביצי דגים והיה המקום צר לו מאד.
(ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה.
(ג) ובתחילה כלל את כל המאורעות שאירעו לו, וַיֹּאמֶר, בעת שהטילו אותי נוסעי האניה אל הים, ובעת שפלט אותי הדג אל הים, קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל ה', וַיַּעֲנֵנִי, שבתחילה בלע אותי הדג, ואחר כך בלעה אותי הדגה. ועתה מִבֶּטֶן שְׁאוֹל – מתוך מעי הדגה, שהוא עבורי כמו 'שְׁאוֹל' המוכן להשחיתני, שִׁוַּעְתִּי אליך, וְאֶבְטַח בך כי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי, וְתּוֹצִיאֵנִי לחיים.
