א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב בֶּן־אָדָ֑ם שְׁתַּ֣יִם נָשִׁ֔ים בְּנ֥וֹת אֵם־אַחַ֖ת הָיֽוּ׃ ג וַתִּזְנֶ֣ינָה בְמִצְרַ֔יִם בִּנְעֽוּרֵיהֶ֖ן זָנ֑וּ שָׁ֚מָּה מֹֽעֲכ֣וּ שְׁדֵיהֶ֔ן וְשָׁ֣ם עִשּׂ֔וּ דַּדֵּ֖י בְּתֽוּלֵיהֶֽן׃
֍ ֍ ֍
פרק כג (א) וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר, וממשיל עתה את מלכות ישראל ומלכות יהודה לשתי נשים, כי ה' כרת עם ישראל ברית כמו איש הנושא אשה וכורת עמה ברית, וממשיל את עניני העבודה זרה שעבדו ישראל למעשי זנות של אשה תחת בעלה.
(ב) בֶּן אָדָם, שְׁתַּיִם נָשִׁים, הם מלכות ישראל ומלכות יהודה, בְּנוֹת אֵם אַחַת הָיוּ, כי בתחילתם היו אומה אחת.
(ג) וַתִּזְנֶינָה – מתחילתם נטו מאחרי ה', אך אז היו להם שלש סיבות לכך, א. היה זה בהיותן בְמִצְרַיִם, שהוא מקום מלא גילולים ועבודה זרה, ומחמת כן נטו אחריהם. ב. בִּנְעוּרֵיהֶן זָנוּ, על ידי רתיחת התאוה וקוצר הדעת של ימי הנעורים, וכך ישראל עדיין לא קיבלו את התורה והאמונה כראוי, ומחמת כן נטו לעבודה זרה. ג. שָׁמָּה מֹעֲכוּ שְׁדֵיהֶן, וְשָׁם עִשּׂוּ דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן, כלומר, עשו להן מעשים המעוררים לזנות, וכך המצרים התעו את ישראל ללכת בדרכיהם ומנהגיהם של עבודה זרה.
