(כו) וַיֵּצֵ֤א יוֹאָב֙ מֵעִ֣ם דָּוִ֔ד וַיִּשְׁלַ֤ח מַלְאָכִים֙ אַֽחֲרֵ֣י אַבְנֵ֔ר וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ מִבּ֣וֹר הַסִּרָ֑ה וְדָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽע׃ (כז) וַיָּ֤שָׁב אַבְנֵר֙ חֶבְר֔וֹן וַיַּטֵּ֤הוּ יוֹאָב֙ אֶל־תּ֣וֹךְ הַשַּׁ֔עַר לְדַּבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ בַּשֶּׁ֑לִי וַיַּכֵּ֤הוּ שָׁם֙ הַחֹ֔מֶשׁ וַיָּ֕מָת בְּדַ֖ם עֲשָׂהאֵ֥ל אָחִֽיו׃ (כח) וַיִּשְׁמַ֤ע דָּוִד֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיֹּ֗אמֶר נָקִ֨י אָֽנֹכִ֧י וּמַמְלַכְתִּ֛י מֵעִ֥ם ה֖' עַד־עוֹלָ֑ם מִדְּמֵ֖י אַבְנֵ֥ר בֶּן־נֵֽר׃ (כט) יָחֻ֨לוּ֙ עַל־רֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וְאֶ֖ל כָּל־בֵּ֣ית אָבִ֑יו וְֽאַל־יִכָּרֵ֣ת מִבֵּ֣ית יוֹאָ֡ב זָ֠ב וּמְצֹרָ֞ע וּמַֽחֲזִ֥יק בַּפֶּ֛לֶךְ וְנֹפֵ֥ל בַּחֶ֖רֶב וַֽחֲסַר־לָֽחֶם׃ (ל) וְיוֹאָב֙ וַֽאֲבִישַׁ֣י אָחִ֔יו הָֽרְג֖וּ לְאַבְנֵ֑ר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר הֵמִ֜ית אֶת־עֲשָׂהאֵ֧ל אֲחִיהֶ֛ם בְּגִבְע֖וֹן בַּמִּלְחָמָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כו) וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד, וַיִּשְׁלַח יואב מַלְאָכִים [-שליחים] אַחֲרֵי אַבְנֵר, שיחשוב שדוד קורא לו לחזור, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה, ובאמת עשה זאת יואב על דעת עצמו בלבד, וְדָוִד לֹא יָדָע.
(כז) וַיָּשָׁב אַבְנֵר לחֶבְרוֹן, וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַּבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי – בשכחה, כלומר, שאמר לו שדוד שכח לומר לו איזה פרט, ונכנס עמו בדברים, ובתוך כך וַיַּכֵּהוּ יואב שָׁם הַחֹמֶשׁ – אל הצלע החמישית, מקום שהכבד והמרה נמצאים שם, וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂהאֵל אָחִיו – והריגתו היתה רק מחמת שהרג את עשהאל אחי יואב, ולא מחמת שבאמת חשדו יואב שהוא רוצה להזיק לדוד המלך.
(כח) וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן – דוד שמע זאת רק בסוף, לאחר שכבר הרג יואב את אבנר, באופן שלא היה לו דבר לעשות בענין, וַיֹּאמֶר דוד, נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם ה' עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר, כיון שעשה זאת יואב מדעת עצמו, ולא רק שדוד לא עזרו, אלא אף לא ידע על כך ולא היה יכול למונעו.
(כט) עונשי דמו של אבנר שנהרג שלא כדין יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו שסייעו בידו בעצה [ואמר 'בית אביו' ולא 'בית אמו', כי אמו היתה צרויה אחות דוד, ודוד לא היה שותף בדבר זה], וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב, וּמְצֹרָע, וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ לטוות צמר, וְנֹפֵל בַּחֶרֶב, וַחֲסַר לָחֶם [כיון שהאב מוריש לבנו חמש תכונות, והם, כח, נוי, חכמה, אריכות ימים ועשירות, ובמקום זה אמר דוד שיתקיימו הפכיהם בזרעו של יואב, ובמקום הכח יהיו חולים בזיבה, ותחת הנוי יהיו מצורעים, ותחת החכמה יהיו מחזיקי פלך, שלא תהיה להם חכמה להתפרנס אלא מטווית צמר, ותחת אריכות ימים יפלו בחרב, ותחת העושר יהיו חסרי לחם].
(ל) ועתה מבאר הכתוב מדוע קילל דוד את יואב ומשפחתו, וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר, וכיון שגם אבישי אחיו עזר לו בהריגת אבנר, קיללם דוד, ולא קיבל דוד את טענתם שהרגוהו כגואלי הדם של אחיהם עשהאל, כיון שהרגוהו עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה, וכיון שהיה הדבר במלחמה, והיה עשהאל רודף אחרי אבנר, היה אבנר רשאי להורגו, ואם כן שלא כדין היה מה שהרגו יואב ואבישי את אבנר.
