פרק ב א ה֧וֹי חֹֽשְׁבֵי־אָ֛וֶן וּפֹ֥עֲלֵי רָ֖ע עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם בְּא֤וֹר הַבֹּ֨קֶר֙ יַֽעֲשׂ֔וּהָ כִּ֥י יֶשׁ־לְאֵ֖ל יָדָֽם׃ ב וְחָֽמְד֤וּ שָׂדוֹת֙ וְגָזָ֔לוּ וּבָתִּ֖ים וְנָשָׂ֑אוּ וְעָֽשְׁקוּ֙ גֶּ֣בֶר וּבֵית֔וֹ וְאִ֖ישׁ וְנַֽחֲלָתֽוֹ׃ ג לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י חֹשֵׁ֛ב עַל־הַמִּשְׁפָּחָ֥ה הַזֹּ֖את רָעָ֑ה אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תָמִ֨ישׁוּ מִשָּׁ֜ם צַוְּארֹֽתֵיכֶ֗ם וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ רוֹמָ֔ה כִּ֛י עֵ֥ת רָעָ֖ה הִֽיא׃
֍ ֍ ֍
פרק ב (א) הוֹי, חֹשְׁבֵי אָוֶן – חושבים מחשבות רעות, וּפֹעֲלֵי רָע – ועושים מעשים רעים, אפילו בעודם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, ואמנם באותה שעה הם רק חושבים כיצד יגזלו ויעשקו את האחרים, אך נחשב הדבר כאילו כבר עתה עם פועלי רע, כיון שמיד בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ, את העוולה שחשבו לעשות בעודם על משכבם, כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם ואין מי שימנע מהם את הדבר.
(ב) וְחָמְדוּ שָׂדוֹת של אחרים, וְגָזָלוּ אותם ביד חזקה. וּבָתִּים של אחרים, הנמצאים בתוך העיר, ולכן אי אפשר לגוזלם ביד חזקה, וְנָשָׂאוּ – ישאו אותם בדרך משא ומתן, שיחליפו את השדה הגזולה בתמורה לבית שהם חומדים, אך אחרי שיקבלו את הבית לא יתנו לבעליו את השדה שהבטיחו לו, וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ, כי נטלו ממנו את ביתו ולא נתנו לו דבר בתמורה, וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ – ומלבד זה שגזלו את נחלת השדה של האדם, יעשקו גם את בעל השדה עצמו, כי מתוך עוניו יימכר להם לעבד.
(ג) לָכֵן, כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי חֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת של הגזלנים, רָעָה, והרעה תקיף אותם ככבלי ברזל המקיפים את הצואר, אֲשֶׁר לֹא תָמִישׁוּ [-לא תוכלו להוציא] מִשָּׁם את צַוְּארֹתֵיכֶם, וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה – לא תוכלו להלך בקומה זקופה, כִּי עֵת רָעָה הִיא, ובשונה מרעה הבאה על אנשים פרטיים בעת שיש שלום בעולם, שיש להם תקווה להחלץ מרעתם, הרי כאשר יש עת רעה בכל העולם, אין האדם יכול להחלץ מהרעה הבאה אליו.
