כח לֵ֣ב צַ֭דִּיק יֶהְגֶּ֣ה לַֽעֲנ֑וֹת וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יַבִּ֥יעַ רָעֽוֹת׃ כט רָח֣וֹק יְ֭הוָה מֵֽרְשָׁעִ֑ים וּתְפִלַּ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִשְׁמָֽע׃
֍ ֍ ֍
(כח) מקור דיבוריו של הצדיק הוא בליבו, כי לא ידבר לפני שישקול את הדברים בעיני השכל, ולכן לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת – אפילו כאשר הוא בא לענות תשובה [ולא רק כשהוא בא לפתוח בדברים], יעיין ויתבונן היטב בדברים שהוא עתיד לומר [וכמו שאמרו חכמים שיש מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, ויש דברים שעליהם נאמר להלן (פרק כ"ו פסוק ד') "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ"]. וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת – אבל אצל הרשעים, המבוע של הדיבורים הוא בפיהם, כי אינם מתבוננים וחושבים כלל על מה שהם עתידים לומר, ולכן דבריהם מלאים לשון הרע ורכילות, שקר ושאר דברים אסורים.
(כט) כיון שהשגחת ה' על בני האדם נפעלת לפי מעשי האדם, לכן רָחוֹק ה' מֵרְשָׁעִים, וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע [אך אין זה נחשב כשינוי בה', אלא כאשר האדם מתקרב אל ה', הרי ממילא נשמעת תפילתו, והמרחיק עצמו מה' במעשיו הרעים, הרי הוא עצמו גורם שלא יִשָׁמְעוּ דבריו לפני ה'].
