יט הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַֽׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יט) לאחר שמביא את טענת בני אפרים, שמבקשים מה' שיעשה להם ניסים ונפלאות כמו שעשה בשנים קדמוניות, ועל ידי זה יחזרו בתשובה, משיב להם ה', שיש שני סוגי אהבה של אב לבנו, 'בן יקיר' הוא בן גדול שהאב אוהבו מצד מעלותיו היקרות שיש בו, וגם אם חוטא לפעמים עדיין האב אוהבו מחמת המעלות העצמיות שבו, ו'ילד שעשועים' הוא בן קטן שאין לו מעלות, אך האב אוהבו מפני שהוא עדיין קטן ומשתעשעים בו, ועל כך מוכיח אותם ה', שכעת אין להם אף אחת מהאהבות הללו, ואומר להם בתמיהה, הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם – האם יש לכם את המעלה של בן יקיר, שיש בו מעלות וחשיבות מצד עצמו, כפי שהיה בשנים הקודמות, שהיו מצויים ביניכם נביאים וחכמים, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים – או האם אתם עדיין בקטנותכם, כפי שהייתם ביציאת מצרים, שאף על פי שלא היו ביניכם עדיין נביאים וחכמים, הייתם כילד שעשועים בתחילת גידולו, שאוהבים אותו מצד קטנותו, והרי כעת אתם כבר כבן גדול, שאוהבים אותו רק מצד מעלותיו ושלמותו, והרי עתה אינכם כבן היקיר, כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ – שגם כאשר מוצאים בו איזה חטא או גנות, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד – זוכרים את מעלותיו היקרות, ואילו בכם לא נמצאים כעת כל מעלות יקרות וחשובות. וכן אינכם כילד שעשועים, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ – שהאב הומה אליו ואוהבו מצד קטנותו, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ – ומחמת כן האב מרחם עליו, ובכם אין עתה מעלה זו, כי אינכם משולים עוד לילד קטן, נְאֻם ה', וכיון שכך, איך תבקשו שאעשה לכם ניסים ונפלאות, כדרך שעשיתי לישראל בצאתם ממצרים, בהיותם לפני כ'ילד שעשועים', או כדרך שעשיתי לישראל בתחילת ישיבתם בארץ, בהיותם במעלת 'בן יקיר', והרי עתה אתם נעדרים שתי מעלות אלו.
