א וַיְהִ֧י לִיהֽוֹשָׁפָ֛ט עֹ֥שֶׁר וְכָב֖וֹד לָרֹ֑ב וַיִּתְחַתֵּ֖ן לְאַחְאָֽב׃ ב וַיֵּרֶד֩ לְקֵ֨ץ שָׁנִ֤ים אֶל־אַחְאָב֙ לְשֹׁ֣מְר֔וֹן וַיִּֽזְבַּֽח־ל֨וֹ אַחְאָ֜ב צֹ֤אן וּבָקָר֙ לָרֹ֔ב וְלָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ וַיְסִיתֵ֕הוּ לַֽעֲל֖וֹת אֶל־רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃ ג וַיֹּ֜אמֶר אַחְאָ֣ב מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־יְהֽוֹשָׁפָט֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה הֲתֵלֵ֥ךְ עִמִּ֖י רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כָּמ֤וֹנִי כָמ֨וֹךָ֙ וּכְעַמְּךָ֣ עַמִּ֔י וְעִמְּךָ֖ בַּמִּלְחָמָֽה׃ ד וַיֹּ֥אמֶר יְהֽוֹשָׁפָ֖ט אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל דְּרָשׁ־נָ֥א כַיּ֖וֹם אֶת־דְּבַ֥ר יְהוָֽה׃ ה וַיִּקְבֹּ֨ץ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֥ל אֶֽת־הַנְּבִאִים֮ אַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת אִישׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם הֲנֵלֵ֞ךְ אֶל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּֽאמְר֣וּ עֲלֵ֔ה וְיִתֵּ֥ן הָֽאֱלֹהִ֖ים בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃ ו וַיֹּ֨אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הַאֵ֨ין פֹּ֥ה נָבִ֛יא לַֽיהוָ֖ה ע֑וֹד וְנִדְרְשָׁ֖ה מֵאֹתֽוֹ׃ ז וַיֹּ֣אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ אֶֽל־יְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁ־אֶחָ֡ד לִדְרוֹשׁ֩ אֶת־יְהוָ֨ה מֵֽאֹת֜וֹ וַֽאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יהוּ כִּֽי־אֵ֠ינֶנּוּ מִתְנַבֵּ֨א עָלַ֤י לְטוֹבָה֙ כִּ֣י כָל־יָמָ֣יו לְרָעָ֔ה ה֖וּא מִיכָ֣יְהוּ בֶן־יִמְלָ֑א וַיֹּ֨אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַל־יֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן׃ ח וַיִּקְרָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־סָרִ֖יס אֶחָ֑ד וַיֹּ֕אמֶר מַהֵ֖ר מִיכָ֥יְהוּ בֶן־יִמְלָֽא׃
֍ ֍ ֍
פרק יח (א) וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב, אפילו לאחר שהוציא הוצאות רבות בבניית הערים, וַיִּתְחַתֵּן לְאַחְאָב מלך ישראל, כי לקח את בתו של אחאב לבנו.
(ב) וַיֵּרֶד לְקֵץ שָׁנִים – לאחר שכבר עברו רוב שנות מלכותו אֶל אַחְאָב מלך ישראל, לְשֹׁמְרוֹן בירת מלכות ישראל, וַיִּזְבַּח לוֹ אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב, וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ, וַיְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת עמו למלחמה אֶל רָמֹת גִּלְעָד.
(ג) וַיֹּאמֶר אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, הֲתֵלֵךְ עִמִּי רָמֹת גִּלְעָד. וַיֹּאמֶר לוֹ יהושפט, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, כי מחותנים אנו, וּכְעַמְּךָ עַמִּי, שהרי כולנו בני ישראל, וְעִמְּךָ אלך בַּמִּלְחָמָה.
(ד) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם, כיון שאני נמצא כאן, אֶת דְּבַר יְהֹוָה.
(ה) וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִאִים של האשירה, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם אֶחְדָּל. וַיֹּאמְרוּ נביאי האשירה, עֲלֵה למלחמה, וְיִתֵּן הָאֱלֹהִים בְּיַד הַמֶּלֶךְ.
(ו) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, כיון שכל אלו הם נביאי אשירה, נביאי שקר, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה עוֹד, וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ.
(ז) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה, יש עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרוֹשׁ אֶת יְהֹוָה מֵאֹתוֹ, וַאֲנִי שְׂנֵאתִיהוּ, כִּי אֵינֶנּוּ מִתְנַבֵּא עָלַי לְטוֹבָה, כִּי כָל יָמָיו הוא מתנבא עלי לְרָעָה, הוּא מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָא. וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אל אחאב, אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן, כי נביא ה' לא יאמר דברים מליבו, אלא את אשר ישים ה' בפיו.
(ח) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס אֶחָד, וַיֹּאמֶר מַהֵר – אמור לו שיבוא מהר, למִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָא.
