יד וַיָּבֹא֮ אֶל־הַמֶּלֶךְ֒ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֵלָ֗יו מִיכָה֙ הֲנֵלֵ֞ךְ אֶל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֨אמֶר֙ עֲל֣וּ וְהַצְלִ֔יחוּ וְיִנָּֽתְנ֖וּ בְּיֶדְכֶֽם׃ טו וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַד־כַּמֶּ֥ה פְעָמִ֖ים אֲנִ֣י מַשְׁבִּיעֶ֑ךָ אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תְדַבֵּ֥ר אֵלַ֛י רַק־אֱמֶ֖ת בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ טז וַיֹּ֗אמֶר רָאִ֤יתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ נְפוֹצִ֣ים עַל־הֶֽהָרִ֔ים כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ן רֹעֶ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לֹֽא־אֲדֹנִ֣ים לָאֵ֔לֶּה יָשׁ֥וּבוּ אִישׁ־לְבֵית֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃ יז וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֽוֹשָׁפָ֑ט הֲלֹא֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ לֹֽא־יִתְנַבֵּ֥א עָלַ֛י ט֖וֹב כִּ֥י אִם־לְרָֽע׃
֍ ֍ ֍
(יד) וַיָּבֹא מיכיהו אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, מִיכָה, הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם אֶחְדָּל. וַיֹּאמֶר לו מיכיהו את דברי עצמו, ללא נבואה, בדרך ברכה, עֲלוּ וְהַצְלִיחוּ, וְיִנָּתְנוּ בְּיֶדְכֶם.
(טו) אמנם אחאב הרגיש שאין מיכיהו אומר לו דברי נבואה, כי לא פתח ב'כה אמר ה" וכדומה, אלא בירכו ברכה סתם, וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ, אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת, ושתאמר רק דבר שהוא בְּשֵׁם יְהֹוָה, ולא שתברכני מדעתך וכדומה.
(טז) וַיֹּאמֶר מיכיהו, באמת לא באה אלי נבואה מאת ה' [ולכן היה רשאי להעלים את הדבר, אבל אם היתה לו נבואה היה חייב לאומרה, שהרי נביא הכובש את נבואתו חייב מיתה בידי שמים], אלא ראיתי מחזה נבואי שמתוכו אני יודע מה שיקרה, רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים עַל הֶהָרִים, כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶן רֹעֶה, וַיֹּאמֶר יְהֹוָה, לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה – אין להם אדון המנהיג אותם, כי אחאב ימות במלחמה, ולכן יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם, כי רק אחאב יהרג במלחמה זו, וכל העם ינצלו.
(יז) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה, הֲלֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ, לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב, כִּי אִם לְרָע, ודבריו נאמרים מתוך שנאה אלי, ולא בדבר ה', כי הנה הנביאים הרבים אומרים בשם ה' שאצליח במלחמה.
