(א) וַיֹּ֨סֶף ע֥וֹד דָּוִ֛ד אֶת־כָּל־בָּח֥וּר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים אָֽלֶף׃ (ב) וַיָּ֣קָם ׀ וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וְכָל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ מִֽבַּעֲלֵ֖י יְהוּדָ֑ה לְהַֽעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵ֚ת אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־נִקְרָ֣א שֵׁ֗ם שֵׁ֣ם יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת יֹשֵׁ֥ב הַכְּרֻבִ֖ים עָלָֽיו׃ (ג) וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּ֨שָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִֽינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹֽהֲגִ֖ים אֶת־הָֽעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה׃ (ד) וַיִּשָּׂאֻ֗הוּ מִבֵּ֤ית אֲבִֽינָדָב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֔ה עִ֖ם אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֑ים וְאַחְי֕וֹ הֹלֵ֖ךְ לִפְנֵ֥י הָֽאָרֽוֹן׃ (ה) וְדָוִ֣ד ׀ וְכָל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַֽׂחֲקִים֙ לִפְנֵ֣י ה֔' בְּכֹ֖ל עֲצֵ֣י בְרוֹשִׁ֑ים וּבְכִנֹּר֤וֹת וּבִנְבָלִים֙ וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְנַֽעַנְעִ֖ים וּֽבְצֶלְצֱלִֽים׃
֍ ֍ ֍
כפי שהתבאר לעיל (שמואל א' פרק ז) לאחר שהשיבו הפלישתים את ארון הברית שלקחו במלחמה, היה הארון בקרית יערים, בבית אבינדב. ועתה לאחר שכל ישראל המליכו את דוד, התעורר להעלות את ארון הברית למקום מלכותו בירושלים.
(א) וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר – כל הנבחרים בְּיִשְׂרָאֵל, שְׁלֹשִׁים אָלֶף, כדי להעלות איתם את ארון האלוקים.
(ב) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה – מקרית יערים [המכונה 'בעלי יהודה'], ומשם לא נשלחו רק המובחרים, אלא באו כולם, כדי לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם, ומהו השם שנקרא, הוא שֵׁם ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים שנקרא עָלָיו.
(ג) אמנם כאשר באו לקחת את ארון ברית ה' טעו בהנהגתם, מכמה פנים, א. וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה, כלומר, במקום שיקחו את הארון בכתפיים, כדין התורה, שמו אותו על עגלה שהיתה מביתו ורכושו של אבינדב, ב. וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה, והיה להם ללמוד מהפלישתים שלא הנהיגו את הפרות, אלא הניחום ללכת מעצמם בדרך הישרה, ולא היו צריכים הנהגה, על ידי קדושת הארון.
(ד) ג. וַיִּשָּׂאֻהוּ עוזא ואחיו על כתפיהם מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה אל העגלה החדשה, ואף דבר זה לא היה כדין, כיון שהלויים צריכים לשאת את הארון, ולא זרים, ד. ונשאוהו עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים – אחזו בארון ממש, ולא על ידי הבדים, כפי שציוותה התורה, ה. וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן, ואין זה דרך כבוד שילך אדם לפני הארון ואחוריו אל הארון.
(ה) ו. וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה', ואף שהיה ראוי להם לשמוח, אך לשון 'שחוק' מורה על שנהגו דרך שחוק, ולא כשמחים ברעדה, וגם עשו זאת בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים, וּבְכִנֹּרוֹת, וּבִנְבָלִים, וּבְתֻפִּים, וּבִמְנַעַנְעִים, וּבְצֶלְצֱלִים, והיה מן הראוי שישמחו לפני ה' רק בכלי שיר המיוחדים לעבודה, ועל ידי הלויים, שתפקידם לשורר לפני ה'.
