ו לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה אוֹי֮ עִ֣יר הַדָּמִים֒ סִ֚יר אֲשֶׁ֣ר חֶלְאָתָ֣ה בָ֔הּ וְחֶ֨לְאָתָ֔הּ לֹ֥א יָֽצְאָ֖ה מִמֶּ֑נָּה לִנְתָחֶ֤יהָ לִנְתָחֶ֨יהָ֙ הֽוֹצִיאָ֔הּ לֹֽא־נָפַ֥ל עָלֶ֖יהָ גּוֹרָֽל׃ ז כִּ֤י דָמָהּ֙ בְּתוֹכָ֣הּ הָיָ֔ה עַל־צְחִ֥יחַ סֶ֖לַע שָׂמָ֑תְהוּ לֹ֤א שְׁפָכַ֨תְהוּ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ לְכַסּ֥וֹת עָלָ֖יו עָפָֽר׃ ח לְהַֽעֲל֤וֹת חֵמָה֙ לִנְקֹ֣ם נָקָ֔ם נָתַ֥תִּי אֶת־דָּמָ֖הּ עַל־צְחִ֣יחַ סָ֑לַע לְבִלְתִּ֖י הִכָּסֽוֹת׃
֍ ֍ ֍
(ו) לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, אוֹי עִיר הַדָּמִים, המשולה לסִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה [-הזוהמה שבה] עדיין נמצא בָהּ, וְחֶלְאָתָהּ – ורק הזוהמה שבה לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה, ואילו כל החלקים הטובים כבר יצאו ממנה, לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ הוֹצִיאָהּ – הוציאו ממנה את הנתחים הטובים בזה אחר זה, כי כל הצדיקים נהרגו בתוכה, או שיצאו מהעיר ונפלו ביד הכשדים, ונשארו בעיר רק הרשעים. וכי לֹא נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל, והרי הטיל נבוכדנצר גורל בין ירושלים לבין רבת בני עמון, ומאת ה' יצא לו הגורל לעלות על ירושלים למלחמה.
(ז) ומפרש מי הם העצמים שנשארו מחוץ לסיר והרתיחו אותו, כִּי דָמָהּ הנשפך בְּתוֹכָהּ הָיָה, שהיו רוצחים בפרהסיא, עַל צְחִיחַ סֶלַע שָׂמָתְהוּ – וכאילו הניחו אותו על מקום גבוה ויבש שבסלע, ולא הסתירו זאת כלל, כי לא חזרו בתשובה על שפיכות הדם, לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר, כי לא הסתירו כלל את פשעיהם.
(ח) ולכן, כדי לְהַעֲלוֹת חֵמָה לִנְקֹם נָקָם על שפיכות דמים זו, נָתַתִּי גם אני אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת, ודם זה הוא שהרתיח את האש מסביב לעיר, עד שאבדו כל יושביה.
