י וְעַתָּ֡ה הִנֵּה֩ בְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּמוֹאָ֜ב וְהַר־שֵׂעִ֗יר אֲ֠שֶׁר לֹֽא־נָתַ֤תָּה לְיִשְׂרָאֵל֙ לָב֣וֹא בָהֶ֔ם בְּבֹאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּ֛י סָ֥רוּ מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א הִשְׁמִידֽוּם׃ יא וְהִ֨נֵּה־הֵ֔ם גֹּֽמְלִ֖ים עָלֵ֑ינוּ לָבוֹא֙ לְגָ֣רְשֵׁ֔נוּ מִיְּרֻשָּֽׁתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר הֽוֹרַשְׁתָּֽנוּ׃ יב אֱלֹהֵ֨ינוּ֙ הֲלֹ֣א תִשְׁפָּט־בָּ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֨נוּ֙ כֹּ֔חַ לִ֠פְנֵי הֶֽהָמ֥וֹן הָרָ֛ב הַזֶּ֖ה הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ וַֽאֲנַ֗חְנוּ לֹ֤א נֵדַע֙ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ׃ יג וְכֹ֨ל־יְהוּדָ֔ה עֹֽמְדִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה גַּם־טַפָּ֖ם נְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶֽם׃ יד וְיַֽחֲזִיאֵ֡ל בֶּן־זְכַרְיָ֡הוּ בֶּן־בְּ֠נָיָה בֶּן־יְעִיאֵ֧ל בֶּן־מַתַּנְיָ֛ה הַלֵּוִ֖י מִן־בְּנֵ֣י אָסָ֑ף הָֽיְתָ֤ה עָלָיו֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה בְּת֖וֹךְ הַקָּהָֽל׃ טו וַיֹּ֗אמֶר הַקְשִׁ֤יבוּ כָל־יְהוּדָה֙ וְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וְהַמֶּ֖לֶךְ יְהֽוֹשָׁפָ֑ט כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה לָכֶ֗ם אַ֠תֶּם אַל־תִּֽירְא֤וּ וְאַל־תֵּחַ֨תּוּ֙ מִפְּנֵ֨י הֶֽהָמ֤וֹן הָרָב֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֥א לָכֶ֛ם הַמִּלְחָמָ֖ה כִּ֥י לֵֽאלֹהִֽים׃ טז מָחָר֙ רְד֣וּ עֲלֵיהֶ֔ם הִנָּ֥ם עֹלִ֖ים בְּמַֽעֲלֵ֣ה הַצִּ֑יץ וּמְצָאתֶ֤ם אֹתָם֙ בְּס֣וֹף הַנַּ֔חַל פְּנֵ֖י מִדְבַּ֥ר יְרוּאֵֽל׃ יז לֹ֥א לָכֶ֖ם לְהִלָּחֵ֣ם בָּזֹ֑את הִתְיַצְּב֣וּ עִמְד֡וּ וּרְא֣וּ אֶת־יְשׁוּעַת֩ יְהוָ֨ה עִמָּכֶ֜ם יְהוּדָ֣ה וִירֽוּשָׁלִַ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ וְאַל־תֵּחַ֔תּוּ מָחָר֙ צְא֣וּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַֽיהוָ֖ה עִמָּכֶֽם׃ יח וַיִּקֹּ֧ד יְהֽוֹשָׁפָ֛ט אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וְכָל־יְהוּדָ֞ה וְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֗ם נָֽפְלוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֖ת לַֽיהוָֽה׃ יט וַיָּקֻ֧מוּ הַלְוִיִּ֛ם מִן־בְּנֵ֥י הַקְּהָתִ֖ים וּמִן־בְּנֵ֣י הַקָּרְחִ֑ים לְהַלֵּ֗ל לַֽיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל לְמָֽעְלָה׃
֍ ֍ ֍
(י) וְעַתָּה, אין האומות הללו באים עלינו בדין ובמשפט, כי הִנֵּה בְנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר, אֲשֶׁר לֹא נָתַתָּה לְיִשְׂרָאֵל לָבוֹא בָהֶם [-בארצם] בְּבֹאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, ללא רשותם, כִּי סָרוּ ישראל מֵעֲלֵיהֶם, ולא נלחמו בהם וְלֹא הִשְׁמִידוּם, כיון שאמר להם ה' שארצות אלו ניתנו להם, ואין לישראל זכות בהם.
(יא) ותחת שיכירו לנו טובה על כך, וְהִנֵּה הֵם גֹּמְלִים עָלֵינוּ רעה, לָבוֹא לְגָרְשֵׁנוּ מִיְּרֻשָּׁתְךָ אֲשֶׁר הוֹרַשְׁתָּנוּ, ומחמת העוול הזה ראוי שתושיע אותנו.
(יב) אֱלֹהֵינוּ, הֲלֹא תִשְׁפָּט בָּם, כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ וגבורה לִפְנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ, להלחם בהם. וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה – אין לנו עצה מה לעשות, כִּי רק עָלֶיךָ עֵינֵינוּ.
(יג) וְכֹל יְהוּדָה עֹמְדִים באותה שעה לִפְנֵי יְהֹוָה, גַּם טַפָּם, נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם.
(יד) וְיַחֲזִיאֵל בֶּן זְכַרְיָהוּ, בֶּן בְּנָיָה, בֶּן יְעִיאֵל, בֶּן מַתַּנְיָה הַלֵּוִי, מִן בְּנֵי אָסָף, הָיְתָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה בהיותו בְּתוֹךְ הַקָּהָל.
(טו) וַיֹּאמֶר, הַקְשִׁיבוּ כָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט, כֹּה אָמַר יְהֹוָה לָכֶם, אַתֶּם אַל תִּירְאוּ שיעשו לכם רעה, וְאַל תֵּחַתּוּ – אל תחושו עצמכם חלשים מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה, כִּי לֹא לָכֶם מוטלת הַמִּלְחָמָה, כִּי לֵאלֹהִים.
(טז) מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם, הִנָּם עֹלִים בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ, וּמְצָאתֶם אֹתָם בְּסוֹף הַנַּחַל, פְּנֵי מִדְבַּר יְרוּאֵל.
(יז) אמנם מה שאמרתי לכם 'רדו', אין הכוונה שתרדו להלחם, כי לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת, אלא הִתְיַצְּבוּ, עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהֹוָה עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ, מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם מבלי לעשות להם מאומה, וַיהוָה עִמָּכֶם, והוא יעשה הכל.
(יח) וַיִּקֹּד יְהוֹשָׁפָט אַפַּיִם אָרְצָה לשמע הבשורה הטובה, וְכָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם נָפְלוּ לִפְנֵי יְהֹוָה, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיהוָה.
(יט) וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים וּמִן בְּנֵי הַקָּרְחִים, לְהַלֵּל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמָעְלָה [-קול גדול מאד].
