כז אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל־שְׂ֝פָת֗וֹ כְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת׃ כח אִ֣ישׁ תַּ֭הְפֻּכוֹת יְשַׁלַּ֣ח מָד֑וֹן וְ֝נִרְגָּ֗ן מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃
֍ ֍ ֍
(כז) לאחר שסיים לבאר את מעלות החכמה, הנותנת לאדם ענוה ובטחון, ושכל ישר להשיב תועים מדרכי איולתם, מתאר את דרך הכסילות, שהיא היפך החכמה, אִישׁ בְּלִיַּעַל – אדם הפורק מעליו לגמרי עול מלכות שמים, כֹּרֶה רָעָה – חופר בור לחבירו על ידי שחושב עליו עצות רעות להכשילו ולהפילו, אך כלפי חוץ לא יַרְאֶה את הדבר, אלא וְעַל שְׂפָתוֹ יאמר דברי אהבה לחבירו בהתלהבות ובשפתיים דולקות כְּאֵשׁ צָרָבֶת [-כאש הצורבת ועושה כויה על השפתיים].
(כח) אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת – אדם ההופך את האמת ומהפך את דברי החכמה, יְשַׁלַּח מָדוֹן – דרכו לעורר מריבות ודינים [וכפי שהתבאר גם לעיל, פרק ו' פסוק י"ד]. וְנִרְגָּן – מי שדרכו תמיד להתלונן ולומר שחבירו שונאו ורוצה להרע לו, מַפְרִיד אַלּוּף – הוא יפריד מעל עצמו אפילו את אוהבו וריעו הרוצה לְאַלְפוֹ בינה ולהדריכו בדרך הישרה, כי יתלונן ויאמר שהוא דורש את רעתו.
