יא אוֹרֶ֣ה אֶתְכֶ֣ם בְּיַד־אֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר עִם־שַׁ֝דַּ֗י לֹ֣א אֲכַחֵֽד׃ יב הֵן־אַתֶּ֣ם כֻּלְּכֶ֣ם חֲזִיתֶ֑ם וְלָמָּה־זֶּ֗֝ה הֶ֣בֶל תֶּהְבָּֽלוּ׃
֍ ֍ ֍
(יא) אוֹרֶה אֶתְכֶם את הדברים הללו, וכאילו אני שם אותם בְּיַד אֵל, כלומר, הדברים שאני אומר לכם ומלמד אתכם, הרי זה כאילו ה' אומר לכם זאת, אֲשֶׁר הדברים הללו הם עִם שַׁדַּי, ולכן בודאי לֹא אֲכַחֵד לומר בשם ה' דברים שאינם נכונים, כי ה' שונא חנופה ושקר, ואם כן איך אוכל להימנע מלומר את מה שאני חושב בליבי.
(יב) ומוסיף ואומר שאין צורך כלל להורות לכם דבר זה, שהחנופה שנואה על ה', כי הֵן אַתֶּם כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם – הרי כולכם ראיתם דבר זה, כי בכל הויכוח טענו שהעונש שבא על איוב היה מחמת שלא היה תוכו כברו, ואף שכלפי חוץ היה נראה כצדיק בפנימיותו לא היה צדיק, ואם כן אתם עצמכם מודים שהחנף המתנהג כלפי חוץ במה שאינו חושב באמת בליבו ראוי לעונשים, ואם כן, וְלָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ – למה דיברתם דברי הבל וחנופה ליישב את טענותי על כך שיש רשע וטוב לו.
